דוקטור סטריינג'
דוקטור סטריינג' (באנגלית: Doctor Strange) הוא דמות של גיבור-על המופיע בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות נוצרה במקור על ידי סטיב דיטקו[1] והופיעה לראשונה בחוברת Strange Tales #110 מיולי 1963 בכתיבתו של סטן לי ובאיורו של סטיב דיטקו.
דוקטור סטריינג', כפי שהופיע על עטיפת החוברת Marvel Tales: Doctor Strange #1 מנובמבר 2019, אמנות מאת אינהיוק לי. | |
סוג | גיבור-על |
---|---|
הוצאה לאור | מארוול קומיקס |
הופעה ראשונה |
Strange Tales #110 (יולי 1963) |
יוצרים |
סטן לי סטיב דיטקו |
גילום הדמות | בנדיקט קמברבאץ' ("דוקטור סטריינג'", "תור: ראגנארוק", "הנוקמים: מלחמת האינסוף", "הנוקמים: סוף המשחק", "ספיידרמן: אין דרך הביתה", "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף") |
מידע | |
שם אמיתי | סטיבן סטריינג' |
כינויים | אדון האמנויות המיסטיות, ד"ר סטיבן סאנדרס, קפטן יוניברס, וינסנט סטיבנס, מכשף העל, ראג'ה האדום, השריף סטריינג', השריף של אגאמוטו |
סטטוס | פעיל |
מקצוע | נוירוכירורג, מכשף |
כוחות | מיומנות בכישוף, אריכות ימים |
חבר בקבוצה | האוונג'רס, אקדמיית סטריינג' |
חבר לשעבר בקבוצה |
דפנדרס בני חצות האוונג'רס החדשים אילומינטי המסדר הכוהנים השחורים (מנהיג) |
מקום מגורים | Sanctum Sanctorum |
דמויות קשורות | |
משפחה |
יוג'ין ובוורלי סטריינג' (הורים, מתים) ויקטור סטריינג' (אח, כנראה מת) דונה סטריינג' (אחות, מתה) קליאה (אשה) אוריני ואומאר (חותנים) דורמאמו (דודו מנישואין) |
אויבים | דורמאמו, שומא-גוראת', נייטמר, Dweller-in-Darkness, Xandu, ברון מורדו, Gargantos, Zom |
דוקטור סטיבן סטריינג' הוא מכשף בעל כוחות מאגיים. בעברו היה נוירוכירורג מוכשר ונודע אך אנוכי, אשר עדיפותו הראשונה הייתה לצבור הון. כתוצאה מתאונת דרכים, ידיו נפגעו ונמנע ממנו לשוב ולהתעסק ברפואה. במסעו חובק העולם אחר תרופה למצבו, סטריינג' פגש בהרי ההימלאיה בנזיר שנודע בכינוי "העתיק", שסירב לעזור לסטריינג' משום אנוכיותו הרבה, אך חש במידה מסוימת של טוב אצלו. הנזיר נכשל במשימתו לעורר את הצד הטוב שבו, עד אשר אחד ממאמיניו - ברון מורדו - מנסה להורגו. לאחר מכן, הטוב שבליבו של סטריינג' ניצת מחדש ובמעשה חסר אנוכיות מסכל את מזימתו. בתמורה, הנזיר מלמד את סטריינג' את אמנות הכישוף. מאז, ברון מורדו הפך לאנטגוניסט ראשי בהרפתקאותיו של דוקטור סטריינג'.
דמותו של דוקטור סטריינג' מדורגת במקום ה-38 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN,[2] וכן במקום ה-34 ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר.[3] את דמותו בסרט הטלוויזיה "דוקטור סטריינג'" מ-1978 גילם השחקן פיטר הוטן, ובסרט ההנפשה "דוקטור סטריינג'" דיבב ברייס ג'ונסון. את דמותו של סטריינג' בסרטי היקום הקולנועי של מארוול "דוקטור סטריינג'", "הנוקמים: מלחמת האינסוף", "הנוקמים: סוף המשחק", "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" מגלם השחקן בנדיקט קמברבאץ', אשר שב לגלם את הדמות בהופעת קמע בסרט "תור: ראגנארוק".
היסטוריה פרסומית
עריכהשנות ה-60
עריכהראו גם – תור הכסף של הקומיקס |
דוקטור סטריינג' הופיע לראשונה בחוברת "Strange Tales #110" (יולי 1963) בכותר המשותף עם גיבור מארוול נוסף, הלפיד האנושי, עד לחוברת מספר 134 (יולי 1965), ולאחר מכן לצד המרגל ניק פיורי עד לחוברת מספר 168 (מאי 1968). סיפור מקורו הוצג בחוברת מספר 115 (דצמבר 1963).
סטיב דיטקו אייר את סדרת החוברות עד לחוברת מספר 146 (יולי 1966), ובמהלכה הוא וסטן לי הציגו רבים מבני בריתו של סטריינג', כמו אהובתו הנצחית קליאה (#126, נובמבר 1964), ואויביו נייטמייר (#110) ולורד הכאוס דורמאמו (#126). סיפוריו הציגו סיפור רקע סוריאליסטי ומיסטי, והיו מחומר הקריאה המועדף על סטודנטים באותה תקופה. הכותב רוי תומאס ציין זאת בדבריו: "אנשים שקראו את דוקטור סטריינג' חשבו שאנשים במארוול השתמשו בסמים, משום שהיו להם חוויות דומות כשהיו תחת השפעה. אבל אני איני משתמש בחומרים הגורמים להזיות ואיני חושב שהאמנים משתמשים בהם".[4] בסופו של דבר, ככותב יחידי, דיטקו לקח את דוקטור סטריינג' למחוזות אבסטרקטיים יותר, בקשת סיפור שנמשכה על פני 17 חוברות (Strange Tales #130-146, יולי 1966-יולי 1967) והציגה את הישות הקוסמית אטרניטי, שהאנישה את היקום ותוארה כצללית אשר מילאה את גבולות היקום. היסטוריון הקומיקס ברדפורד רייט תיאר זאת כך:
סטיב דיטקו תרם כמה מיצירותיו הסוריאליסטיות ביותר לתעשיית הקומיקס והעניק להן איכויות מעוותות ושגורמות להזיות. הרפתקאותיו של דוקטור סטריינג' מתרחשות בעולמות מוזרים ובממדים מעוותים שמזכירים את ציוריו של סלבדור דאלי, והן מקבלות השראה מקוסמי הספרות הזולה מימי ילדותו של סטן לי נוסף לתרבות דור הביט. דוקטור סטריינג' חזה את משיכתו של הנוער למיסטיקה של המזרח הרחוק ולפסיכדליה. סטריינג' מעולם לא היה מהדמויות הפופולריות של מארוול, אך תמיד מצא נישה אצל קהל קוראים אשר חיפש אלטרנטיבה מאתגרת לספרות גיבורי-העל המודרנית.[5]
מסיפורים מוקדמים, דוקטור סטריינג' השתמש בממצאים קסומים כדי להגדיל את כוחו, כגון גלימת הריחוף, העין של אגאמוטו והספר של וישאנטי והבדולח של אגאמוטו. מהסיפור הראשון, מקום מגוריו של סטריינג' - סאנקטום סנקטאורום ("קודש הקודשים") - היה לחלק מהמיתולוגיה של הדמות. החלון העגול המחולק בידי שלושה קווים אשר ניצב בחזית המקום והיה למעשה חותם המגן של הוישאנטי הופיע ברבים מסיפוריו. משרתו האישי של סטריינג', וונג, שמר על האחוזה בזמן היעדרו.
עד מהרה, סטן לי צירף את דמותו של דוקטור סטריינג' כחלק מהמשכיות יקום מארוול והופיע בהופעת אורח בחוברת מספר 27 של ארבעת המופלאים (יוני 1964), נפגש עם לוקי אחיו החורג של תור בחוברת "Strange Tales #123", ואף בחוברת השנתית "The Amazing Spider-Man Annual #2".
עד לחוברת האחרונה של הכותר תחת השם "Strange Tales" (ששינה את שמו ל-"Doctor Strange" החל מחוברת מספר 169), סדרת החוברות ראתה שינויים תכופים של צוות הכותבים והמאיירים, ביניהם הכותבים לי, תומאס, ריימונד מארייז, ג'ים לורנס, דניס אוניל וביל אברט והמאיירים דיטקו, מארי סוורין ודן אדקינס. הסיפורים באותה תקופה כללו ישות קוסמית נוספת בשם הטריביונל האנושי, וכן את אחותו של דורמאמו, אומאר.
סדרת חוברות "Doctor Strange" רצה למשך 15 גיליונות (יוני 1968-נובמבר 1969), בהמשיכה את מיספור החוברות "Strange Tales". אל הכותב רוי תומאס הצטרף המאייר ג'ין קולן, וביחד הם ניסו להעלות את המכירות בכך ששיכתבו את הדמות כגיבור-על. ניתנה לו תלבושת כחולה, מסיכת פנים וזהות סודית בשם ד"ר סטיבן סאנדרס, והוא הצטרף להרפתקאות משותפות עם האביר השחור וספיידרמן וכן נאבק בג'אגרנוט, יריבם של קבוצת אקס-מן. השינויים שנעשו לדמות התבררו כלא מוצלחים, וסדרת הכותרים בוטלה בגיליון מספר 183. אולם, ביטול הסדרה היה קצר מועד, וסיפוריו של דוקטור סטריינג' נמשכו בחוברות Sub-Mariner #22 (פברואר 1970) ו-"The Incredible Hulk Vol.2 #126" (אפריל 1970).
שנות ה-70 עד שנות ה-90
עריכהראו גם – תור הארד של הקומיקס, העידן המודרני של הקומיקס |
סטריינג' הופיע בהמשך בשלושת הגיליונות הראשונים של סדרת החוברות "Marvel Feature" ("מארוול מציגה"), גם בסיפור המרכזי העוסק בהקמת קבוצת הדפנדרס, וגם בסיפור הרקע הנלווה. הדמות גם הופיעה בחוברות "Marvel Premiere" ("הפרמיירה של מארוול"), כאשר קשת סיפור אחת הציגה נבל-על נוסף בשם שומא-גוראת', בכתיבתו של סטיב אנגלהארט ובאיורו של פרנק ברונר. כדי לעצור את כניסתו של שומא-גוראת' לממד המציאות, דוקטור סטריינג' היה חייב להשבית את מוחה של הישות העתיקה, מה שגרם למותה הגשמי. אולם שומא-גוראת' הבטיח לו שקורבנו נחוץ וכי נשמתו תתאחד עם הישות הקוסמית אטרניטי. בעקבות זאת, סטריינג' קיבל על עצמו את התואר "מכשף העל" ("Sorcerer Supreme").
הרפתקאותיה של הדמות המשיכו בסדרת חוברות שנייה של אנגלהארט-ברונר, בשם "דוקטור סטריינג': אדון האמנויות המיסטיות", שרצה למשך 81 חוברות מיוני 1974 ועד פברואר 1987. בתקופה זו, סטריינג' פגש במיסטיקניות טופאז ורינטרה. הסדרה הסתיימה בקליף האנגר, כאשר הסנקטום סנקטאורום הוחרב כתוצאה מקרב שהתרחש בין כתליו, ובין האבדות נמנו אוסף ספריו המיסטיים של סטריינג' וממצאים חשובים נוספים. עקב כך, דוקטור סטריינג' נחלש במידה ניכרת מבעבר, ופג תוקפם של כשפים אשר הוטלו לצורך הגנת האנושות מפני ערפדים ומפני האל הרע סת.
בעקבות ביטול הכותר, הרפתקאות הדמות המשיכו בכרך שני של סדרת החוברות "Strange Tales", שפורסם בשנית במהדורה חצויה, כאשר גיבורי-העל שנוספו לצד הרפתקאותיו הם מסווה ופגיון. הסדרה רצה למשך 19 חוברות, וסיפרה את מסעו של דוקטור סטריינג' להשיב לעצמו את כוחותיו ואת הממצאים שאיבד, וכן את החייאתה של קבוצת הדפנדרס.
בהמשך, סטריינג' הופיע בסדרת החוברות "Doctor Strange: Sorcerer Supreme" ("דוקטור סטריינג': מכשף העל") בכתיבתו של פיטר ב. גיליס ובאיורם של ריצ'רד קייס ורנדי אמברלין, כאשר הסיפורים הוצגו כקשתות סיפור המשתרעות על פני מספר חוברות. סטריינג' הוצג במתכונת הגנתית, וזאת כאשר נלחם במגוון ישויות על-טבעיות כדורמאמו, מפיסטו ושטניש ונתקל בין היתר בגוסט ריידר, מורביוס הערפד החי וברון בלוד.
סטריינג' איבד באופן זמני את תוארו כמכשף על כאשר סירב להילחם במלחמה בשמן של הוישאנטי, ישויות מיסטיות המתפעלות את כשפיו של סטריינג'. במשך זמן זה, החוברות פורסמו כחלק מחותם "בני חצות", וסטריינג' מצא מקור חדש לכוחותיו הקסומים בצורת קסם הכאוס וכן השתמש ברובוט המתופעל בידי קסם. כמו כן, הוא הקים את הדפנדרס החדשים, שאיחד גם בין חברי הדפנדרס הישנים. הסדרה רצה למשך 90 גיליונות (נובמבר 1988-יוני 1996), ולקראת סופה סטריינג' קיבל חזרה את תואר מכשף-העל.
הדמות הופיעה גם בכמה מיני סדרות כמו "דוקטור סטריינג': גרם העצמות". סטריינג' היה הזרז העיקרי להקמתו של טריו מכשפות במיני סדרה "מכשפות", וגם הופיע במיני סדרה בכיכובו בכתיבתם של ג'יי מייקל סטרזינסקי וסאם ברנס. המיני סדרה שכתבה מחדש את סיפור מקורה של הדמות, של בני בריתה ושל אויביה בזמנים מודרניים יותר. מיני סדרה שלישית, "דוקטור סטריינג': השבועה", התמקדה בתפקידו של סטריינג' כמכשף-על ועל טבע כוחותיו. הדמות הופיעה גם בארבעה רומנים גרפיים במשך השנים.
הדמות נותרה עקבית ביקום מארוול למשך כל שנות קיומה, והופיעה בדרך קבע בשלושת כרכי החוברות של קבוצת הדפנדרס, הדפנדרס הסודיים, ומיני סדרה מוגבלת בשם "המסדר". כמו כן, הוא הופיע בסדרת כותרי "מארוול טים-אפ", שציוות מספר גיבורי-על יחדיו, ובסיפורים בודדים כ"מארוול: שניים באחד", "יריד מארוול" וכותר היקום החלופי "מה אם?".
שנות ה-2000
עריכהדוקטור סטריינג' הופיע כדמות משנה בסיפורים משפיעים בשנות ה-2000. בחוברת מספר 7 של האוונג'רס החדשים, הכותב בריאן מייקל בנדיס שיכתב את ההיסטוריה של יקום מארוול וקבע שבמהלך מלחמת קרי-סקרול מספר על-אנושיים אשר ביניהם נמנה דוקטור סטריינג' הקימו אגודת סתרים בשם "האילומינטי", שדן באיומים עתידיים על כדור הארץ.
סטריינג' שיחק תפקיד מרכזי באירועי בית אם, והודות לקסמיו כמה מגיבורי-העל המוטאנטים השיבו לעצמם את כוחותיהם כאשר המציאות שוכתבה מחדש בידיה של מכשפת השני. קשת הסיפור מלחמת האזרחים הציגה את החוק לרישום העל-אנושיים ואת הפילוג בקהילת גיבורי-העל, כאשר סטריינג' ניצב מנגד להעברתו של חוק הרישום. הוא עוזב את האילומינטי ומתבודד באזור הארקטי עד אשר הנושא יסודר.
במיני-סדרה "האוונג'רס החדשים: האילומינטי" מתברר שסטריינג' וחברי האילומינטי נקטו בצעדי מנע כדי למנוע איומים גלובליים על ידי לקיחתם של יהלומי האינסוף והחבאתם בידי סטריינג', כאשר רק הוא יודע את מיקומם. כשסטריינג' חוזר מהאזור הארקטי, הוא נותן מחסה בביתו לקבוצת האוונג'רס החדשים, שהוקמה לאחר מלחמת האזרחים ועוזר להם בכמה ממשימותיהם. הוא סבל ממכשול רציני כאשר ידיו נשברו כתוצאה מאירועי "מלחמת-עולם הענק הירוק", ונאלץ להשתמש בקסם שחור כדי להביס את הענק הירוק, אם כי הוא נלכד על ידיו.
שימושו של סטריינג' בקסם שחור התברר כממכר, כשהוא הרבה להשתמש בו בהדיפת התקפות על אחוזתו בידי סינדיקט הפשע של הנבל הברדס. לאחר חשבון נפש ארוך, סטריינג' ערך חיפוש אחר ממשיכו בדמותם של ויקאן, מכשפת השני, מג'יק ודוקטור דום, בשעה שדורמאמו פלש לכדור הארץ בניסיון להשתלט על כוחותיו של סטריינג'. האוונג'רס עזרו לסטריינג' בהדיפת כוחותיו של דורמאמו, והעין של אגאמוטו בחרה בדוקטור וודו ("האח וודו") כממשיך דרכו של סטריינג'.
כאשר ישות דמונית מסתורית משתלטת על דוקטור סטריינג' ודיימון הלסטרום, הם מחפשים להשיב לידיהם את העין של אגאמוטו מהאח וודו, וכתוצאה מכך היא משתגרת אל אחוזת האוונג'רס. לוק קייג' נוגע בחפץ העתיק ועובר מוטציה לגרסה מפלצתית של עצמו. לאחר מכן, הישות שהשתלטה עליו עוברת לאיירון פיסט, המשתגר משם עם העין ויוצר קרע בשמיים אותו סטריינג' מתאר כקיצו של הכל. בשעה שהאוונג'רס נלחמים בשדים בכדור הארץ, איירון פיסט מוצא את עצמו בריק לבן בו הוא פוגש ב"עתיק", המתוודה כי הוא אחראי לפלישה האחרונה היות שהוא מאוכזב מכישלונותיו של סטריינג'. כשאיירון פיסט חוזר לארץ, כשהוא עוטה תלבושת חדשה, הוא אומר שהעתיק מסר לו שסטריינג' גנב את העין של אגאמוטו ממנו ולא חיכה עד אשר תינתן לו בבוא הזמן, ומאלץ את סטריינג' להודות באמת. בנודעו כי טענות אלו עומדות בסתירה לכל מה שלמד מ"העתיק" אודות העין, סטריינג' מגלה שהישות הניצבת לפניהם היא לא מורהו הרוחני אלא אגאמוטו עצמו, שמחפש להשיג את העין לאחר מותן לכאורה של הוישאנטי. אף על פי שהקבוצה משתמשת בוולברין כאווטאר, מקריב דוקטור וודו את חייו כדי לתחום את אגאמוטו ואת העין, ומשמיד את עצמו ואת העין בו זמנית.
בעקבות האירועים, סטריינג' חש אשמה על כישלונותיו ומבקש לעזוב את הקבוצה. אולם, האוונג'רס לא נותנים לו לעזוב ומצביעים פה אחד להשאירו כחבר הקבוצה. סטריינג' מצטרף אליהם בשנית ומזמן את וונג לאחוזת האוונג'רס כדי שישמש כמשרתם.
במהלך מלחמת הכאוס, סטריינג' יוצר קשר עם הענק הירוק ובני בריתו ומזהיר אותם מפני הגיהנום שמגיע לכדור הארץ, כאשר האלוף החדש שלו הוא יריבו לשעבר של הענק, אבומיניישן, שמת לאחרונה והפך לנשמה החזקה ביותר בגיהנום.
בשנת 2007 הופק סרט הנפשה "דוקטור סטריינג'" כחלק מסדרת הסרטים "Marvel Animated Features".
כוחות ויכולות
עריכהדוקטור סטריינג' הוא קוסם רב-אומן, והחזיק בתואר "מכשף-העל" של היקום למשך הרבה שנים. אטרניטי, ישות התודעה של יקום מארוול, תיארה אותו כ"בן האנוש העוצמתי ביותר מכל בני האדם", והוא אף נחשב למי שעומד בשורה אחת עם הישויות הקוסמיות.
דוקטור סטריינג' מסוגל להשתמש בקסמים כדי להשיג את כל מאוויו, בין אם הם טלפתיה, טלפורטציה, הקרנה אסטרלית, פרצי אנרגיה, יצירתם של חומרים מוצקים ונוזליים, יצירת שדות הגנה, השבת צורתו לתיקנה לאחר השמדת גופו והחייאת המתים. כאשר הוא עוסק בכשפים, הדמות נוקבת בשמה של אחת מהישויות הקוסמיות כמו הוישאנטי (אוגות', אושטור ואגאמוטו) או הקבוצה הדמונית אוקטסנס. ישויות אלו בדרך כלל תורמות מכוחן ליצירת אפקט מסוים, כמו למשל אבן הארגמן של סיטוראק (מקור כוחו של ג'אגרנוט).
סטריינג' מסוגל לעצור ולהחזיר חזרה את הזמן בקנה מידה גלובלי, לאטום חורים שחורים, להשיב מחדש יקומים שלמים, לספוג כוחות עוצמתיים דיים כדי להשמיד שלל גלקסיות קרובות, לגדול לממדי ענק ולתעל את מסת יקום מארוול כולו.
סטריינג' התמחה בשימוש בקסם שחור, ובעזרת קסם זה השמיד את שומא-גוראת'. אולם, כוח זה התברר כממכר ומשחית ובסופו של דבר חולץ מתוך גופו.
לאחר שהעביר את נטל "מכשף-העל" ואת העין של אגאמוטו לידיו של דוקטור וודו, כוחותיו של סטריינג' נחלשו במידה רבה, אך הוא עדיין נחשב למכשף שקול ומחושב.
אזכור במדיות אחרות
עריכההיקום הקולנועי של מארוול
עריכה- ערך מורחב – סטיבן סטריינג' (היקום הקולנועי של מארוול)
בסרטי היקום הקולנועי של מארוול, השחקן האנגלי בנדיקט קמברבאץ' גילם את דמותו של סטריינג' בסרטים "דוקטור סטריינג'" (2016), "תור: ראגנארוק" (2017), "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018), "הנוקמים: סוף המשחק" (2019), "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (2022) ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" (2022).
כמו כן, קמברבאץ' דיבב את הדמות בסדרת הטלוויזיה המונפשת "מה אם...?" (2021).
קישורים חיצוניים
עריכה- דף הדמות באתר הרשמי של מארוול קומיקס
- דף הדמות בפרויקט פאנדום של מארוול קומיקס
- דוקטור סטריינג', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
עריכה- ^ The Marvel Age of Comics, A letter written by Stan Lee to super-fan Dr...., web.archive.org, 2014-04-09
- ^ Top 100 Comic Book Heroes: #38 - Doctor Strange
- ^ The 50 Greatest Comic Book Characters
- ^ "Face Front! Clap Your Hands, You're on the Winning Team!", Robin Green, taken from Rolling Stone Magazine Vol. 1 #91, September 16th 1971
- ^ Wright, Bradford W. (2001). Comic Book Nation: Transformation of a Youth Culture. Johns Hopkins. p. 213. ISBN 0-8018-7450-5