סרט תיעודי
סרט תיעודי או סרט דוקומנטרי הוא סרט קולנוע שמטרתו לתעד את המציאות – בניגוד לסרט עלילתי שמטרתו להציג תסריט בדוי (אם כי לעיתים הוא מבוסס על סיפור אמיתי).
סרטים אלו עשויים להיות מיוצרים למטרות בידור, או למטרות שונות דוגמת מטרות חינוכיות[1].
היסטוריה והתפתחות
עריכהג'ון גרירסון, מחנך סקוטי שלמד תקשורת המונים בארצות הברית, מוכר כזה שתבע את המונח "סרט דוקומנטרי" באמצע שנות ה־20 של המאה ה־20, בהשראת המילה הצרפתית "documentaire". עם זאת, סרטים תיעודיים הופיעו עוד קודם לכן. סרטונים עוד מראשית ימי הקולנוע שימשו לתעמולה, למשל ברוסיה של ימי המהפכה הבולשביקית[1], ונתפסו באותה עת כאותנטים[2]. בשנת 1922 הציג הבמאי האמריקני רוברט פלאהרטי את ננוק מהצפון, תיעוד של חיי האסקימואים המבוסס על התבוננות אישית – יצירה שהייתה לאב הטיפוס של סרטים דוקומנטריים רבים[1].
בשנות ה־30 תעשיית הקולנוע הבריטית החלה לטפח נישה קולנועית של יצירות תיעודיות שהשפיעו על התפתחות הקולנוע העולמי. החל מתקופה זו הובילו הבריטים את התעשייה התיעודית למשך מספר עשורים. במלחמת העולם השנייה ממשלות שונות משני צידי הקרב הפיקו סרטים תיעודיים חינוכיים במטרה להסביר מדוע הם נלחמים[1].
במפנה המאה ה־21, התפוצה הרחבה והזמינות של מצלמות וידאו באמצעות טכנולוגיית טלפונים חכמים למשל, הגבירה משמעותית את כמות התכנים הקיימים ובהתאמה הגבירה את היכולת להשיג תכנים תיעודיים. מגמה זו הגבירה את התפוצה של יצירות תיעודיות בעשורים האחרונים[3].
בימוי תיעודי
עריכהבסרט תיעודי מוכרות שתי דרכים מסורתיות לצלם:
- צילום בזמן אמת – צילום האובייקט הנבחר בזמן פעולתו, לדוגמה: סרט תיעודי העוסק בחייו של אדם מפורסם, (סגנון הידוע בשם "נעלי בית") יצלם את אותו אדם בסביבתו הטבעית כשהוא פועל בסביבה זו בלי להתייחס למצלמה.
- שחזור – צילום מציאות באופן יזום, באופן הזה דומה למשחק. על האובייקט הנבחר לשחק את עצמו, כך לדוגמה אם הסרט אמור לתאר את חייו של אצן יתבקש האצן לרוץ בשביל הצילום.
סוגי סרטים תיעודיים
עריכה- סרט מסה (מלשון "מסה") – סרט דוקומנטרי המוצג כ"מאמר קולנועי" באופן "מודע לעצמו", שואף לתאר את המציאות, אולם מטשטש את הגבול בין מציאות לדמיון, ומכיל פרשנות סובייקטיבית של היוצרים[4][3]. החל משנות ה־80 הפך לסוג מרכזי של סרטים תיעודיים ברחבי העולם[3].
- סרטי טבע – סרטים המציגים את הטבע והחיים בו כפי שהם מתרחשים לעיני המצלמה.
- דוקו-אקטיביזם – סרטי תעודה שבהם היוצר לא רק מתעד את המציאות, אלא גם מנסה לשנות אותה ומתעד את הניסיון לשינוי ואת ההשלכות של ניסיונו.
- סרט תיעודי מונפש – הנפשה המוגשת בסגנון תיעודי. זוהי סוגה המטשטשת את גבולות הבדיוני בתוך היצירה התיעודית[5].
- שוקומנטרי/מונדו – סרטי תעודה המתייחסים לנושאים שהם בבחינת טאבו, במיוחד בכל הנוגע למין או למוות, ומביאים אותם בצורה סנסציונית, לרוב באמתלה של תיעוד מנהגיהם של עמים נידחים ברחבי העולם. סרטים אלה מכונים כך על שם הסרט האיטלקי "מונדו קאנה" מ-1962, שהיה חלוץ בסוג זה של סרטים.
- רוקומנטארי – תיעוד מסע הופעות של להקה או זמר. לדוגמה ראו "this is us" של להקת הבנים המצליחה וואן דירקשן או ראו גם "wonder" של הזמר שון מנדס.
אובייקטיביות וסובייקטיביות
עריכהעד שנות ה־30 של המאה ה־20, נתפסו הסרטים התיעודיים כתיעוד אובייקטיבי של המציאות[2]. לעיתים נוצלה תפיסה זו לרתימת הסרטים התיעודיים לצורכי תעמולה[1]. מגמה זו השתנתה בהדרגה החל משנות ה־40 עם התפתחות הסוגה והתרבותן של יצירות בהן לוקחים היוצרים יותר חופש אמנותי[2]. עם השנים התפתחו גם סוגים היברידים, תיעודיים למחצה, והגבולות בין הסוגות הטשטשו[5].
הגבול – עד כמה מותר ליוצרים לשנות את הסיפור המקורי – מטושטש. המחזאי מוטי לרנר טען כי יש הצדקה לשינוי פרטים בסיפור כאשר אלו יכולים ללמד את הצופים על המציאות טוב יותר מאשר המציאות המקורית. לעיתים ישנם פרטים אשר לא ידועים, ודרושים לצורך יצירת רצף אירועים בהיר עבור הצופים – דוגמת כוונותיהן ורצונותיהן של אנשים המוזכרים בסרט, ולעיתים היוצרים הם אלו שמשלימים פערי מידע אלו על פי הבנתם[6].
מאז מפנה המאה ה־21 התפתחו סוגות המותחות עוד יותר את הגבול בין תיעוד אותנטי לבדיוני, דוגמת הסרטים התעודיים המונפשים. לעיתים משמשת ההנפשה כניסיון להשלמה אותנטית של פערים שלא ניתן להציג, דוגמת ראיון עם אדם בו מוצגת הנפשה של מה שהוא מתאר, או המחשה לדעותיו של אדם. חלק מיוצרי הסוגה מאמינים כי באופן זה היצירה עשויה דווקא להעשיר את המימד הריאליסטי שלה, מכיוון שהיא מציגה עוד נדבכים של נפש האדם[5]. הפרופסור לקולנוע, טימוטי קוריגן, רואה בסרט התיעודי דיאלוג בין היוצרים לבין המציאות[2]. בדיאלוג זה, לעיתים הדיוק האותנטי חשוב פחות לקהל הצופים לעומת אספקטים אחרים של היצירה[5].
סרטים הלוקחים את הבדיוני צעד נוסף קדימה ומכניסים במכוון אלמנטים לא מציאותיים לתוך יצירות תיעודיות נקראים דוקופיקשן (אנ')[5].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אלן רוזנטל, אמנות התיעוד החזותי – יצירת סרטי תעודה לטלוויזיה, האוניברסיטה הפתוחה (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
- אביעד מיכל, קולנוע תיעודי, סל תרבות ארצי
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "דוקומנטרי, תיעודי", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- רותה קופפר, הנרטיב של הדוקו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2018
- נתנאל שלומוביץ, כך ניצח הקולנוע התיעודי את העיתונות. תשאלו את מייקל ג'קסון, באתר הארץ, 17 במרץ 2019
- סרט תיעודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרטי תעודה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 סרט תיעודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 4 Blake Cole, Subjective Objectivity, אוניברסיטת פנסילבניה, August 28, 2012
- ^ 1 2 3 Nora M. Alter, Timothy Corrigan, Essays on the Essay Film (עמ' הקדמה)
- ^ Essay Film, Oxford bibliographies, 12 APRIL 2023
- ^ 1 2 3 4 5 Lawrence Thomas Martinelli, Objective and subjective documentation of the contemporary by animated films. Case studies.
- ^ דן אוריין, דרמה טלוויזיונית (עמ' 119-116), הוצאת מכון מופ"ת, תשס"ד