גרין קארד
גרין קארד (Permanent residence, כלומר תושבות קבע) הוא כרטיס זיהוי המזהה את נושאו כבעל מעמד של תושב קבע שאינו אזרח בארצות הברית. המונח "גרין קארד" גם מתייחס לתהליך ההגירה במהלכו הופכים המהגרים לתושבי קבע חוקיים. למחזיקי גרין קארד זכויות מסוימות, ובכללן הרשות להתגורר ולעבוד בארצות הברית במשך תקופה ממושכת. מי שהוענק לו גרין קארד צריך לשמור על כללים מסוימים, ועלול להיות מגורש אם הפר תנאים אלו.
הגרין קארד הוצא בעבר על ידי שרות ההגירה והאזרוח (INS). סוכנות זו אוחדה עם והוחלפה על ידי משרד האזרחות ושרותי ההגירה (BCIS). זמן מה לאחר מכן שונה שמו של הארגון ממשרד האזרחות ושרותי ההגירה (BCIS) למשרד שירותי האיזרוח וההגירה האמריקאי (USCIS).
אזרח זר בעל כרטיס גרין קארד רשאי להשיג שני היתרים חשובים בזמן שהבקשה נמצאת בתהליכי טיפול: אישור עבודה, והיתר המאפשר לצאת ולהיכנס למדינה.
שמירה על סטטוס תושב הקבע
עריכהעל פי החוק, תושבי הקבע בארצות הברית חייבים לשאת בכל עת כרטיס גרין קארד בר תוקף ולהציג אותו על פי דרישה לקצין מטעם מחלקת ההגירה. על אף שהתושבים הזרים בסטטוס של תושב קבע נדרשים לשאת עמם את כרטיסי הזיהוי הללו, אזרחי ארצות הברית אינם נדרשים לשאת תעודת זיהוי כלשהי. לפני ה-11 בספטמבר 2001 הרשויות הסתפקו בבדיקת הסטטוס של תושבי הקבע בביקורת הגבולות כשחזרו מחו"ל, והדרישה לשאת הגרין קארד עצמו בכל עת בתוך גבולות ארצות הברית לא נאכפה. לאחר אירועי ספטמבר 2001, פקידי מחלקת המדינה של ארצות הברית החלו לעיתים לבצע בדיקות שגרתיות בהם נשאלים אנשים אם הם אזרחי ארצות הברית, ובמקרה שאינם הם מתבקשים להציג את הגרין קארד או הוכחה אחרת המצביעה על סטטוס תושבות חוקי.
הרשויות האמריקאיות יכולות לבטל את סטטוס תושב הקבע. בין השאר כתוצאה מביצוע עבירות פליליות שעלולות גם להיות עילה לגירוש. הרשויות האמריקאיות יכולות גם לקבוע כי תושב קבע איבד את הסטטוס שלו משום ששהה מחוץ לגבולות ארצות הברית יותר מ-365 ימים (מבלי לקבל אישור על כך לפני שעזב), או משום שלא הגיש דו"ח מס הכנסה בזמן שהותו מחוץ לגבולות ארצות הברית. הרשויות רשאיות גם לבטל את הסטטוס של תושב הקבע אם נמצא כי הסטטוס הושג במרמה.
מי שאיבד את סטטוס תושב הקבע חייב לעזוב את גבולות ארצות הברית בהקדם האפשרי או שיעמוד בפני גירוש של רשויות ההגירה. במקרים מסוימים הרשויות יכולות לאסור על אנשים מסוימים להיכנס לגבולות ארצות הברית במשך שלוש או שבע שנים, ולעיתים אף לצמיתות.
הגרלת הגרין קארד
עריכה
ערך מורחב – הגרלת הגרין קארד
כל שנה, בסביבות 50,000 אשרות הגירה ניתנות דרך הגרלת הגרין קארד לאנשים שנולדו בארצות בעלות שיעור הגירה נמוך יחסית לארצות הברית (בעל שיעור של פחות מ-50,000 מהגרים בחמש השנים האחרונות). הפונים יכולים להגיש את הבקשה רק לפי ארץ הלידה, ולא לפי אזרחותם. מי שעלה בגורל יכול להגיש מועמדות לתושבות קבע בארצות הברית. הזוכים בהגרלה יכולים גם להגיש בקשה זהה לבני או בנות זוגם ולילדים אם הם אינם נשואים ומתחת לגיל 21.
אם תושבות הקבע ניתנת, הזוכה – ומשפחתו, אם הם עומדים בתנאים שהוגדרו – מקבלים אשרת הגירה בדרכוניהם, שאותה יש לממש בתוך שישה חודשים מתאריך הנפקתו באחד מנמלי הכניסה השונים לארצות הברית. המהגר החדש מקבל חתימה בדרכון המוכיחה שהוא נכנס באופן חוקי לארצות הברית, ושהוא זכאי כעת לחיות ולעבוד לצמיתות בארצות הברית. הגרין קארד עצמו מגיע בדרך כלל בדואר תוך מספר חודשים.
תעשיית ההונאות ותרגילי העוקץ סביב הגרלת הגרין קארד
עריכהיש חברות המנסות לגבות כסף דרך ההונאות ותרגילי עוקץ שונים סביב הגרלת הגרין קארד, בהן סוכנים לוקחים כסף מהפונים ומבטיחים להם שיגישו בשמם את טופסי ההשתתפות בהגרלה, בדרך כלל תמורת תשלום של בין 50 דולר ל-250 דולר. חלק מהחברות הללו טוענות כי הן מסוגלות להגדיל את הסיכויים של הפונים לזכות בהגרלה. טענה זו אינה נכונה - למעשה, הם יכולים לעכב את הבקשה או לא להגישה כלל. כמו כן, חלק מהחברות טוענות שהן מספקות כרטיסי טיסה חינם לזוכים או רווחים אחרים, כמו הנחות על הגשת טפסים נוספים בהגרלות נוספות בעתיד ואף מענקים כספיים אם יזכו. אין דרך כלשהי להבטיח שהחברות יקיימו את הבטחותיהן.
גם מחלקת המדינה של ארצות הברית וגם ועדת הסחר הפדרלית (FTC) הוציאו הודעות לציבור המזהירות מפני חברות מסוג זה.
מגמות עכשוויות
עריכהמעל 6.4 מיליון איש השתתפו בהגרלת הגרין קארד בשנת 2008. זהו גידול משמעותי מההגרלה של 2007 בה השתתפו כ-5.5 מיליון מתמודדים. רוב המשתתפים בהגרלה זו היו מאפריקה ואסיה - 41% היו מאפריקה, 38% מאסיה, 19% מאירופה, ו-2% מדרום אמריקה, אמריקה המרכזית, והקריבים. המספר הגדול ביותר של הפונים הגיע מבנגלדש (יותר מ-1.7 מיליון פונים) לאחר מכן ניגריה ( 684,735 פונים) ולאחר מכן אוקראינה עם (619,584 פונים).
