גאורג ביכנר

גאורג ביכנר (בגרמנית: Georg Büchner‏; 17 באוקטובר 1813 גודלאו, הסה – 19 בפברואר 1837, ציריך) היה סופר ומחזאי גרמני מן הזרם של טרום מהפכת 1848 (Vormärz).

חייו

המצבה על קברו של ביכנר

"הדיסק הגדול"; אנדרטה לזכרו של ביכנר בכיכר הנושאת את שמו בעיר דרמשטט (ארנלדו פומודורו, 1974)

ביכנר נולד ב-17 באוקטובר 1813 בגודלאו (Goddelau) כבנו של הרופא ארנסט קרל ביכנר ואשתו לואיזה קרולינה ביכנר. הוא היה הראשון מבין חמשת ילדי הזוג, שכולם ראו ברכה בעמלם, ובהם פוליטיקאי, סופרת ומשפטנית, פילוסוף וחוקר ספרות.

בשנת 1816 עקרה המשפחה לעיר דרמשטט, שם קיבל אב המשפחה את תפקיד הרופא המחוזי. בשנת 1821 התחיל ביכנר לקבל שיעורים מאִמו. היא לימדה אותו קריאה וכתיבה, חשבון, מקרא וכן מגוון גדול של שירי עם, להם נודעה מאוחר יותר השפעה גדולה על יצירתו.

בשנת 1825 החל ללמוד בגימנסיה שבעירו דרמשטט. לבו לא יצא אל השפות הקלאסיות שהיו אז חלק מרכזי בתוכנית הלימודים, והוא העדיף את המדעים המדויקים, שזכו לייצוג מועט. במהלך לימודיו בגימנסיה לא התבלט בכישוריו.

ביום 9 בנובמבר 1831 נרשם ביכנר לפקולטה לרפואה באוניברסיטת שטרסבורג. שם התגורר בביתו של הכומר האוונגלי יוהאן יעקב ייגלה (Jaegelé), והתוודע לבתו וילהלמינה. בעיר זו השתתף לראשונה בהפגנה פוליטית נגד דיכוי הפולנים. מכתביו להוריו מעידים על התפתחות מודעותו הפוליטית, שבאה לידי ביטוי גם בהפגנות נוספות. כך למשל נשא נאום על המצב הפוליטי בגרמניה לפני אגודת הסטודנטים.

בשנת 1833 התארס בחשאי לווילהלמינה ייגלה.

בחודש נובמבר 1833 עבר לאוניברסיטת גיסן (Gießen) שבמדינת הסה. כאן חווה מיד ראשונה את שרירות הלב והאלימות של השלטון. שוב לא יכול היה להבליג עוד על האירועים ממרחק, וייסד עם חברו פרידריך לודוויג ויידיג (Weidig) את "החברה לזכויות האדם".

בחודש יולי 1834 החלו יחדיו בהפצתו של העלון Der Hessische Landbote, שקרא לאוכלוסיית הסה למרד בתגובה לדיכויהּ. באוגוסט נעצר אחד ממפיצי העלון. בחודש ינואר נחקר ביכנר בידי שופטים-חוקרים בעיר אופנבך על נהר מיין. בשל הפצת העלון הוצא כנגד ביכנר צו מעצר.

בחודשים ינואר-פברואר 1835 חיבר ביכנר במהלך חמישה שבועות את המחזה מות דנטון, ושלח אותו למוציא לאור קרל גוצקוב (Gutzkow) בבקשה לפרסמו במהרה, שכן היה דרוש לו כסף כדי להימלט מהסה. עוד לפני קבלת התשובה, נמלט לשטרסבורג. המחזה פורסם בסוף חודש יולי, ובאותו הקיץ הספיק ביכנר לתרגם שני מחזות מאת ויקטור הוגו: "לוקרציה בורג'ה" ו"מריה טודור". בסתיו של אותה השנה עמל על הנובלה לנץ.

בחורף 1835 פנה שוב אל המדע. הוא חקר את מערכת העצבים של הדגים ונשא מספר הרצאות בנושא ב"חברה למדעי הטבע" בשטרסבורג. באביב של 1836 חיבר את הקומדיה לאונס ולנה (Leonce und Lena), שביקש לשלוח לתחרות של הוצאת Cotta הנודעת, אך החמיץ את המועד.

בשל מחקריו על מערכת העצבים של הדגים קיבל ביכנר תואר דוקטור מאת אוניברסיטת ציריך, והוא עבר להתגורר בעיר בחודש אוקטובר 1836, ונתן מספר הרצאות ראשונות על עצבי הגולגולת. בחורף 1836 כתב ביכנר את המחזה וויצק, אך המחזה נותר פרגמנט (ספרות) (לא שלם). לא ידוע אם אמנם עבד ביכנר גם על מחזה נוסף אודות הסופר האיטלקי פייטרו ארטינו, שכתב ידו אבד.

בחודש פברואר 1837 לקה ביכנר בטיפוס חמור, ומת ממנו ב-19 בפברואר והוא בן 23 בלבד. הוא נקבר בבית הקברות קראוטגארטן (Krautgarten) בציריך. בשנת 1875 חוסל בית הקברות, אולם קברו ומצבתו הועברו ל"גבעת גרמניה" (Germaniahügel) השוכנת בשכונה סמוכה.

ביכנר היווה מקור השראה ליהודים צעירים במערב פולין בתחילת המאה ה-20, כפי שמעיד על כך בזכרונותיו יוסף קרוק.^[1]

יצירותיו

Der Hessische Landbote (מאמר פוליטי בצורת עלון), 1834.
מות דנטון, 1835 (טרגדיה).
לנץ, 1835 (נובלה).
לאונס ולנה, 1836 (קומדיה).
וויצק, 1837 (טרגדיה, פרגמנט).
לוקרציה בורג'ה, 1835 (תרגום מחזה של ויקטור הוגו).
מריה טודור, 1835 (תרגום מחזה של ויקטור הוגו).

כתביו שתורגמו לעברית

לנץ: נובלה; תרגום: אמיר פלג ומימון קרל מאור, אחרית דבר מאת אמיר פלג, פרדס תשפ״א 2021
וויצק: קטע דרמטי; תרגום: דן מירון, [תל אביב: חמו"ל, תש"ל לערך].
ווייצק: תרגם והוסיף מבוא והערות: שמעון זנדבנק, תל אביב: "אור-עם": קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, תשמ"ב-1982.
מות דנטון: דרמה; תרגם: חיים אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספרית המחזה'), תשי"ט.
מות דנטון: עיבד ותירגם: יוסף מילוא, [תל אביב: חמו"ל, תשכ"-].
לאונס ולנה - מגרמנית: שמעון לוי, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", תשמ"ח-1987.
מות דנטון; לנץ - תרגמו מגרמנית, מות דנטון - שמעון לוי; לנץ - אברהם ברטורא ואהרן עמיר), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז.