בעלות

בעלות היא זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכוח המשפטי לעשות בו כל שירצו, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה.

תתי-זכויות הכלולות תחת הבעלות

הבעלות היא כלל הזכויות בנכס נתון: חזקה (שליטה אפקטיבית), שימוש (הנאה מן הנכס ומפירותיו), שינוי או עיבוד הנכס (לרבות בנייה במקרקעין), השמדתו והקניית זכויות אלו לאחרים (לדוגמה: מכירה השכרת הנכס או מתן זכות שימוש לאדם אחר).

מושאי הבעלות

נכסי מקרקעין (נדל"ן).
נכסי מיטלטלין (חפצים שניתן לנייד).
נכסים מופשטים (דוגמת קניין רוחני).
תאגידים (בעלות בחברות).
בני אדם, באמצעות עבדות, אשר כיום איננה חוקית ואינה מקובלת ברוב המדינות והחברות.

סייגים לבעלות

מגבלות מכח הדין – אלו לרוב הגבלה על "הכח המשפטי שבפעולה", הבעלים אינו מסוגל (משפטית) לבצע את הפעולה. לדוגמה, לא ניתן להקנות זכות שכירות לנצח, אלא רק לתקופה קצובה. לכן חוזה שכירות לנצח יהיה חסר תוקף או בעל תוקף לתקופה מוגבלת. הדין עשוי להטיל גם מגבלות על "חירות הפעולה" של הבעלים, אשר הפרתו לא תשלול את התוקף המשפטי של הפעולה, אך תחייב אותו במתן פיצויים. כך למשל יצירת מטרד בדירה שבבעלותו, עשוי לגרור תביעה נזיקית לתשלום פיצויים, וניתן אף לתבוע צו שיאסור את ההפרעה, אשר ימנע בפועל את הפעולה האסורה.
מגבלות מכח חוזה – לרוב הגבלה על "חירות הפעולה", לכן אם חוזה אוסר על בעלים של נכס מסוים לבנות בו ללא אישור השכנים, במידה ובעלים יבנה באותו נכס, תהיה לו הזכות המשפטית לכך, אך הוא יידרש לפצות את השכנים.
אחריות חברתית – זהו סייג אשר התפתח בעיקר לקראת סוף המאה העשרים. בבסיסו עומדת התפיסה שבעלים של נכס אינו מצוי בחלל הריק, אלא מהווה חלק מחברה. ככזה חלות על בעל נכס חובות לחברה כולה (ובמסגרת מודרנית – ביחסים עם הרשויות הציבוריות). תפיסה זו מהווה הצדקה לפעולות של הפקעת רכוש, שכן ההפקעה מתבצעת על מנת לקדם מטרות חברתיות.^[1]
פגיעה המותרת בגדר ההגנה החוקתית – סייג זה מתייחס להגנה החוקית על זכות הקניין, אשר מנויה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובעת כי: "אין פוגעים בקניינו של אדם". עם זאת, ההגנה החוקתית על הקניין ועל זכותו של הבעלים בנכס איננה מוחלטת – סעיף 8 לחוק (אשר מכונה פסקה ההגבלה) קובע סייגים במסגרתם מותרת הפגיעה בזכות החוקתית לקניין (מתוקף חוק, לתכלית ראויה ובאופן מידתי).

אופי הבעלות

שלט המודיע על בעלותם המשותפת והבלעדית של דיירי בניין בירושלים, בשטח החנייה בסמוך לו

בעלות פרטית

כיום צורת הבעלות הנפוצה ביותר והנתפסת כטבעית היא הבעלות הפרטית. נהוג להגדיר את הבעלות כזכות לעשות בנכס כל דבר ולהדיר ממנו אחרים. הגדרה זו מבוססת על תפיסה לפיה הקניין הפרטי הוא בלעדי לבעלים.

בעלות משותפת

נכס פרטי עשוי להיות שייך למספר בעלים (בני אדם או תאגידים). במצב בו הבעלות משותפת, הבעלים חולקים את הזכויות שמקנה הבעלות, אך הן מוגבלות (בתלות במשטר המשפטי) על מנת להגן על זכויותיהם של יתר הבעלים. המשפט הישראלי מסדיר את סוגיית השיתוף בנכסים בפרק ה' לחוק המקרקעין ובסעיפים 9–10א לחוק המיטלטלין. המשטר המשפטי בישראל מעניק לשותף חירות רבה לפעול ולהשתמש בנכס המשותף, אך זכות זו מרוסנת כיוון שהחוק גם מאפשר ליתר השותפים לפרק את השיתוף (במידה ואינם מרוצים מאופן ניהול הנכס).

בעלות ציבורית

ישנם נכסים שהם בבעלות המדינה או מוסדותיה הציבוריים (דוגמת אדמות מדינה בישראל). גופים אלו זכאים לנהוג בנכס ככל בעל קניין, אך כיוון שהם כפופים לכללי המשפט הציבורי, לעיתים חלות עליהם מגבלות ייחודיות.

רכישת בעלות

בעת המודרנית, הדרך הנפוצה לרכישת בעלות בנכס היא בהסכם מכר עם בעל הנכס, במסגרתו הבעלות מועברת תמורת מחיר. עם זאת, קיימים מספר מסלולים נוספים לרכישת בעלות.

תיאורית "השיוך הראשוני" – על פי ג'ון לוק אדם רשאי לשייך לעצמו קניין, בתנאי שאין לאותו נכס בעלים. חשיבותה של תאוריה זו היא בעיקר בהסברה ומתן צידוק היסטורי לאופן שבו הבעלות בקניין מחולקת בין הפרטים בחברה. כמו כן, היא מתארת את צורת המחשבה בעמדה מאחורי פעולות של גילוי והשתלטות על יבשות וחבלי ארץ בתקופה הקולוניאלית (לדוגמה: הגילוי וההתיישבות באוסטרליה ואמריקה, וכן ההתפשטות מערבה בצפון אמריקה). כיום דרך זו אינה נפוצה, בעיקר מכיוון שרובו המוחלט של הקניין מצוי תחת בעלות.
מתנה – קניית בעלות בנכס ללא תמורה מצד המקבל.
ירושה – קניית בעלות בנכס במקרה של פטירת הבעלים הקודמים.
יצירה או עיבוד – הנכס, עשויים להקנות אף הם בעלות. תיאורית העבודה גורסת כי עבודה המושקעת בנכס מסוים מקנה בעלות. דוגמה לכך ניתן לראות בסעיף 6 לחוק המיטלטלין ובדיני הקניין הרוחני וזכויות היוצרים, אשר מכירים בבעלות מתוקף העבודה שהושקעה.
מציאת נכס הפקר – נכס מופקר הוא נכס ללא בעלים (כיוון שהבעלים ויתר על בעלותו בנכס). על פי סעיף 3 לחוק המיטלטלין, ניתן להפקיר ולזכות בבעלות בנכס מיטלטלין שהופקר, בעוד שלגבי מקרקעין וזכויות מופשטות התשובה איננה ברורה.
הפקעה – רשויות ציבוריות רשאיות להפקיע מקרקעין ורק לשם קידום צורכי ציבור. בשונה מאופני הרכישה המקובלים (מכר, מתנה ויצירה) – ההפקעה היא תהליך כפוי, אשר מתבצעת לרוב בניגוד לרצון הבעלים בנכס.