בנק בני ברק ובשמו המלא הבנק לחקלאות ולתעשייה בני ברק היה בנק קואופרטיבי ארץ-ישראלי שפעל כאגודה שיתופית והתקיים בין השנים 1936-1925.

בנק בני ברק אגודה שיתופית בע"מ נוסד ב-1925 על ידי ועד המושבה של בני ברק ומייסדי המושבה בראשות יצחק גרשטנקורן[1], בדומה לקופות הלוואה וחסכון שנוסדו אז במושבות ברחבי ארץ ישראל[2]. גרשטנקורן תיאר את הסיבות להקמתו בזכרונותיו: "בתחילת החורף תרפ"ה ראינו צורך דחוף להקים מוסד כספי, שישמש לנו מכשיר למימון, הן למפעלי יחידים והן למפעלי הציבור. ועד המושבה היה זקוק לסכומים גדולים לצורכי היישוב בימים הראשונים, והיחיד אף הוא לא היה לו אל מי לפנות להלוואה. ננעלו בפניו דלתות הבנקים בתל אביב, שהרי הבנקים בכלל לא היו רוחשים אמון ביותר לעולים ולמתיישבים חדשים, ועל אחת כמה וכמה למתיישבי בני ברק ... יהודי בני ברק לא הוכשרו בעיניהם כראויים לכך".[3]

נציגי החברים הורשאים של אגודת בית ונחלה מחו נגד הקמת הבנק והודיעו שאינם אחראיים לפעולותיה[4]. עם הקמתו של הבנק יצא גרשטנקורן לפולין במסע לגיוס הון מקרב חברי אגודת "בית ונחלה" ומקרב חסידות גור שיוצאי שתי הקהילות היו ממייסדי המושבה בארץ ישראל. כן אסף גרשטנקורן השקעות בבנק בביקור באמריקה[5][6]. המסעות של גרשטנקורן הוכתרו בהצלחה ובנק בני התרחב מעבר לקופה הלוואה וחסכון רגילה. האגודה היוותה המוסד הכספי העיקרי של מושבת בני ברק בשנותיה הראשונות לצורכים ציבוריים ופרטיים כאחד. בין השאר היא מימנה הקמת תשתיות מים זורמים, בתי חרושת ורכישת קרקעות ובתים[2]. בסוף 1928 דווח ש-65% ממניות הבנק נמכרו באמריקה, 10% בפולין והשאר בארץ ישראל[7].

בסוף 1927 תרם הבנק מרווחיו לקרן קיימת לישראל, לקרן היסוד ולבניין בית הכנסת הגדול של בני ברק[6]. כן השתתף הבנק של תרומת מיל לקרן הקיימת על כל הלוואה של הבנק[8].

הבנק נוסד בבני ברק אך כעבור כחצי שנה ראשונה של פעילות עבר הסניף המרכזי לתל אביב וד"ר זליג סוסקין החל לשמש יושב ראש ההנהלה. אולם המעבר לא הביא איתו לגיוס הון חדש ולגידול בהכנסות וכעבור כחצי שנה התפטר סוסקין והבנק חזר לפעול מבני ברק. בהמשך ניהל את הבנק ח. ד. אוירבך[9]. בשנת 1929 הוחל בבניית בית לבנק[10] במרכז בני ברק והבנק נכנס למשכנו במחצית הראשונה של 1930[11].

ב-1928 גרשטנקורן יצא למסע גיוס כספים בארצות הברית ולהקמת משרד להפצת מניות הבנק בוושינגטון הבירה. במסע גיוס הון זה הוצבה מטרה למכירת מניות בשווי מיליון דולר אך התוצאות היו דלות ביותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי של 1929.

בשנת 1931 התברר שהבנק נמצא בגרעון גדול. החברה שהקימה את בני ברק הייתה בקשיים ולא עמדה במחויבותה לפרוע את הלוואותיה שקיבלה מהבנק. גם ההלוואה שניתנה לבית חרושת ברקאי נחשבה לאבודה. בעקבות זאת פוטר אוירבך מנהל הבנק ומונה לבנק מלווה מטעם בנקים אחרים שהלוו לו כספים[12]. בניין הבנק הוצא למכירה בשנת 1932[13], אך הודות למסע גיוס כספים בדרום אפריקה[14] הבנק המשיך להתקיים[15] עוד כמה שנים.

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הביאה ב-1936 להתמוטטות הבנק ולפירוקו בעקבות הגידול החד בבקשה למשיכת חשבונות.

הערות שוליים

עריכה