בית עור אל-פוקא
בית עור אל־פוקא (בערבית: بيت عور الفوقا) הוא יישוב פלסטיני מוסלמי הסמוך לכביש 443 בהרי בנימין המערביים, ושוכן באזור הנקרא בני מאלכ. היישוב הוא היישוב העלי ("אל־פוקא") – ביישוב מתגוררים כ־1,049 תושבים (נכון ל־2017)[1] המתפרנסים בעיקר מחקלאות. היישוב נמצא בסמיכות לבית חורון והבתים הקיצוניים בשני היישובים נמצאים במרחק של עשרות מטרים זה מזה.
 | |
| מראה היישוב מכיוון מערב, 2007 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| גובה | 595 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,049[1] (2017) |
| קואורדינטות | 31°53′09″N 35°06′51″E / 31.885833333333°N 35.114166666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מקור השם
עריכהשם היישוב משמר את שמו של היישוב הקדום בית חורון עליון, על שם האל הכנעני חורון.[2] תושבי הסביבה מייחסים את שם הכפר לשמו של הנביא עור, אשר קברו מצוי בבית עור א־תחתא.[דרוש מקור]
היסטוריה
עריכה
ערך מורחב – בית חורון (עיר מקראית)
בית עור א־פוקא מזוהה עם היישוב הקדום בית חורון עליון, שמוזכר במקרא ובמקורות מאוחרים יותר. המקורות הקדומים מציינים לעיתים בכפיפה אחת גם את בית חורון עליון והישוב הסמוך, בית חורון תחתון (המזוהה עם בית עור א־תחתא), תחת השם הקיבוצי "בית חורון".[3]
מן הממצא הארכאולוגי, לפי תארוך חרסים, עולה כי בית חורון תחתון נוסד בתקופת הברונזה המאוחרת, לפני בית חורון עליון שנוסד בתקופת הברזל.[4]
בסקר ארכאולוגי שנעשה בבית עור אל־פוקא התגלו בית בד, גת חצובה, בור מים, בריכה, טרסות, שרידי חציבה, שרידי דרך רומית, ועוד. במורד השלוחה השוכנת ממערב לגרעין הכפר, נתגלו ארבעה קברים חצובים מטיפוס האצטבאות, ובאחד מהם נתגלתה מאספה. מתוך 322 חרסים שהתגלו בכפר ונבדקו, 46% הם מתקופת הברזל ב', 12% מהתקופה ההלניסטית, 6% מהתקופה הרומית, 9% מהתקופה הביזנטית, ומתקופות מאוחרות יותר 27%.[5][6]
תקופת בית שני
עריכהבאזור בית חורון התקיימה בעת העתיקה הדרך הקרויה במקורות הקדומים בשם "מעלה בית חורון". במהלך מרד החשמונאים, הביס יהודה המכבי במקום את הצבא הסלאוקי. במרד הגדול צבא רומי בפיקודו של קסטיוס גאלוס הובס במקום על ידי לוחמים יהודים.
התקופה הביזנטית
עריכהאב הכנסייה הירונימוס מציין כי בימיו (סוף המאה ה־4 ותחילת המאה ה־5 לספירה) בית חורון היה כפר קטן, ומוסיף במקום אחר כי שני היישובים, בית חורון תחתון ועליון, הוקמו בידי שלמה ונחרבו לימים "מחמת פורענויות המלחמה".[3]
התקופה העות'מאנית
עריכהבית עור אל-פוקא הייתה מיושבת במאה ה-16. בשנת 1538/9 המקום נזכר כמזרעה (חלקת אדמה לא מיושבת). בשנת 1552 נזכר הכפר בתיאור נכסים שהוקדשו למוסד העימארה אל-עאמרה, מוסד הצדקה הגדול שהקימה הורם סולטאן, אשתו של סולימאן הראשון בירושלים. מבחינה מנהלית, הכפר השתייך לנפת ירושלים.[7]
לפי המסורת המקומית, רוב תושבי בית ע'ור אל פוקא הם צאצאיהם של מהגרים מדורא שבדרום הר חברון שהתיישבו בכפר בתקופה העות'מאנית. ידוע כי מהגרים מדורא התיישבו באותה העת גם ביישובים אחרים באזור, בהם בית ענאן וטירה.[8]
העת החדשה
עריכהבמפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 47 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 173 תושבים, כולם מוסלמים[9].
היישוב בית עור אל־פוקא זכה לפרסום באוגוסט 2019, לאור ביקור מתוכנן של חברת הקונגרס האמריקאי רשידה טליב בבית סבתה, מופתייה טליב. טליב ביקרה בבית עור אל־פוקא מספר פעמים, וביקורה האחרון היה בשנת 1998. ביקורה המתוכנן, יחד עם חברת קונגרס נוספת בשם אילהאן עומאר, בוטל על ידן לאחר שלא הסכימו לתנאי שר הפנים לביקור, שכללו בין השאר ציות לחוק הישראלי ואי־הבעת תמיכה בחרם על ישראל בעת הביקור.[10]
דרך מעלה בית חורון
עריכההכפר ממוקם על הכביש העתיק הנקרא מעלה בית חורון שקישר בין מודיעין לירושלים מהתקופה העתיקה. עד שנת 1988 הכביש העיקרי, כביש 3, עבר דרך הכפר, אך בעקבות האינתיפאדה הראשונה הוסט מעט דרומה ועל רצועה שרוחבה 150 מטר ו־10 ק"מ אורכה נבנה הכביש החדש שמספרו הפך ל־443. הכביש הישן העובר דרך הכפר משמש מאז לקישור בין הכפרים הפלסטיניים. בשנת 2002 נסגר הכביש לנסיעת תושבי הכפר, למשך מספר שנים, דבר שהקשה על תושבי הכפר וגרם לחלק מהתושבים לעזוב את הכפר[11].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 תוצאות מפקד 2007, הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (בערבית).
- ^ אהרן אמיר, "חורון בארץ־העברים", בתוך: ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 17
- ^ 1 2 ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 226-230
- ^ Eugenio Alliata (2000-12-19). "Bethoron (Bayt Ur)". Studium Biblicum Franciscanum. אורכב מ-המקור ב-2008-08-29. נבדק ב-2007-09-12.
- ^ בית עור אל-פוקא [143 - אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל], באתר survey.antiquities.org.il
- ^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 142, מסת"ב 965-406-007-8
- ^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 19-16
- ^ דוד גרוסמן, שמעון דר, זאב ספראי (ע), תהליכי התפתחות ונסיגה ביישוב הכפרי בשומרון וביהודה בתקופה העות'מאנית, מחקרי שומרון, רעננה: הקיבוץ המאוחד, 1986 תשמ"ז, עמ' 358
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 47
- ^
גדעון לוי ואלכס ליבק, מה שרשידה טליב כבר לא תראה, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2019
- ^ עתירה לבג"ץ 2150/07, באתר האגודה לזכויות האזרח, סעיפים 67-64.
