ביתניה עילית
ביתניה עילית היא אתר בגליל התחתון, בו נערך ניסיון ההתיישבות הראשון של תנועת השומר הצעיר בארץ ישראל. האתר, בצומת אלומות ליד קיבוץ אלומות, מערבית לכנרת, הוקם מעל החווה החקלאית ביתניה, ומכאן שמו. במקום אתר הנצחה.
היסטוריה
עריכה
בא' באלול תר"פ (15 באוגוסט 1920) התיישבה על הרכס מעל חוות ביתניה, מצפון לח'רבת אל-מנסורה (מנסורין),[1] קבוצה של בוגרי תנועת השומר הצעיר מאנשי העלייה השלישית, ששהתה לפני כן במושבה בית-גן הסמוכה (כיום חלק מיבנאל). קבוצת הפועלים בבית-גן מנתה למעלה מ-40 איש, אולם לקראת הקמת המחנה נערך תהליך לבחירת קבוצת חברים מצומצמת מתוכם, ובסופו עלו להתיישב 27 איש בלבד, מהם רק ארבע נשים. בין מקימי הקבוצה בלטו דוד הורוביץ, הצייר אריה אלואיל ומאיר יערי, שהצטרף לחבורה ערב העלייה לקרקע. המחנה, שניתן לו השם "ביתניה עילית", כלל צריף אחד וכמה אוהלים, ולא אחת ישנו חברי הקבוצה תחת כיפת השמיים.
אנשי הקבוצה עבדו בסלילת כבישים באזור טבריה ובחפירת בורות למטעי עצים. בתקופה זו החלה להתפרסם תוכניתו של פנחס רוטנברג להקמת מפעל החשמל בנהריים, ומאיר יערי הציע כי ביתניה עילית תהיה יישוב ראשון ברשת של יישובים שיתופיים בעמק הירדן שיעסקו בהקמת המפעל ובהפעלתו[2]. אולם הקמת מפעל החשמל התעכבה, וכשנה לאחר התיישבותם במקום, משהסתיימו העבודות בכבישים באזור, פוטרו חברי הקבוצה מעבודתם ונאלצו להתפזר. בפסח תרפ"א (אפריל 1921) הם עזבו את המקום, ורובם עברו למחנה גדוד שומריה שעסק בסלילת כביש חיפה-ג'דה (היום רמת ישי). חלקם היו בין מייסדי קיבוץ בית אלפא, הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר.
אנשי ביתניה עילית נודעו בפעילות האינטלקטואלית והחברתית שלהם. בלילות היו מתכנסים לשירה ולריקודים בסגנון חסידי, לקריאת ספרים ולשיחות ממושכות. הדיונים נסבו על נושאים מהספרות וההגות האירופית בת התקופה, בהם כתבי דוסטויבסקי, ניטשה, פרויד, ויינינגר ובובר. חברי הקבוצה ביקשו להיות קהילה שתשמש מופת לחברה המגשימה את חזון התנועה, ולשם כך חתרו להיטהרות והתחדשות באמצעות עבודה, אהבה וחרות. בשונה מקבוצות אחרות, דוגמת דגניה, התארגנה ביתניה עילית כחברה חופשית, ללא כללים ומוסדות. בשיחות הארוכות נוצרו מתחים בין השאיפה לחרות הפרט ושמירה על ייחודו, לבין הדרישה לשתף את הכלל בכל הסודות במעין וידוי. נוסף לכך היחס המספרי – 4 בחורות ומעל 20 בחורים – שגרם למתח מיני בין החברים[3]. המתחים עוררו תסיסה ומשברים חברתיים, חלק מהחברים לא עמדו בלחץ ועזבו את הקבוצה ואחד אף התאבד[4].
לאחר צירוף הקבוצה לגדוד שומריה באביב 1921 הנציחו חבריה את חוויותיהם בקובץ "קהליתנו" שערך נתן ביסטריצקי ב-1922[5]. מחזהו של יהושע סובול "ליל העשרים" מבוסס על האירועים, השיחות והווידויים שתוארו בקובץ זה, ודן באמצעותם בסוגיות הערכיות שעמדו בבסיס ההתיישבות החלוצית בארץ.
ההווי המיוחד, השיחות עד אור הבוקר וההתחבטויות האידאולוגיות יצרו לביתניה עילית דימוי אגדי, היו שכינו אותה "קן הנשרים", ורבים רואים בה גורם מעצב שהשפיע במידה רבה על אופיים של קיבוצי השומר הצעיר. בשנת 1964, שנת היובל של התנועה,[6] נחנך במקום אתר הנצחה ובו מבנה דמוי אוהל ותצפית נוף רחבה לעבר עמק הירדן, הכנרת, הגלעד, רמת הגולן והחרמון. בתוך האהל חקוקים שמותיהם של 73 הקיבוצים של הקיבוץ הארצי שהיו קיימים בעת ההיא. את אתר ההנצחה והאוהל תכנן האדריכל יחיאל ערד.
חגיגות עשור לחידוש ההגשמה השומרית
עריכהב-26 בספטמבר 2010, חול המועד סוכות תשע"א, נפגשו חברי תנועת הבוגרים של השומר הצעיר לחגוג עשר שנים להתחדשות ההגשמה בתנועת השומר הצעיר. לקראת האירוע נעשה שיפוץ וניקוי יסודי לאתר על ידי חברי התנועה. בערב האירוע נחנך שלט חדש המתאר את סיפורה של ביתניה עילית, הועלה מופע על ידי בוגרי התנועה ולבסוף נערך מפקד אש בהשתתפות 800 שותפים לתנועת הבוגרים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- קשת שולה, נקודת הבראשית: גלגולו של מיתוס ביתניה בספרות העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מיכאל שרון, מיתוס ביתניה: זרע הבגידה במציאות, באתר "ארץ הצבי"
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על אתר הזיכרון ביתניה עילית, באתר 'חלון אחורי', 19.11.13
הערות שוליים
עריכה- ^ ח'רבת אל-מנסורה במפת PEF
- ^ מוקי צור, "יהודה יערי: סופרה של תקופה" - אחרית דבר לספר תשובתו של אביגדור שץ מאת יהודה יערי, ספרית פועלים 1986, עמ' 200
- ^ מאיר עוזיאל, "מי שמר על השומרים", מקור ראשון, ספטמבר 2008.
- ^ כאן על פני אדמה, עורכים: מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ"א, עמ' 143
- ^ הקובץ יצא לאור במהדורה חדשה בהוצאת יד יצחק בן צבי ב-1988, עם מבוא והערות מאת מוקי צור.
- ^ ביתניה עילית, באתר תנועת העבודה הישראלית