בונקר
בּוּנְקֶר (מאנגלית: Bunker, בעברית: מִבְצוֹר[1]) הוא מבנה מבוצר הממוקם, כולו או בחלקו, מתחת לפני האדמה. בונקרים מיועדים להגן על יושביהם מפני תנאים מסוכנים המתקיימים על פני הקרקע, כגון לחימה או תנאי מזג אוויר קשים באופן קיצוני. עקב זאת, בנוי הבונקר כך שיוכל לספוג פגיעה מבלי לקרוס: קירותיו עבים במיוחד ובנויים בטון מזוין, חלונותיו (אם קיימים) בנויים כחרכים צרים ודלתותיו הן דלתות ברזל כבדות. באזורי לחימה, משמשים בונקרים להגנה על מפקדות צבאיות, על מאגרי תחמושת והספקה ועל לוחמים המסתתרים בהם בהמתנה ליציאה להתקפה, כשישנם גם בונקרים הבנויים כך שיושביהם יכולים ללחום מתוכם. בונקר נועד לעמוד במתקפות צבאיות כגון התקפת טילים בליסטיים, התקפת ארטילריה וחלקם אף תוכננו לעמוד בהתקפות נשק להשמדה המונית. שלא בקוי החזית, משמשים בונקרים להגנה על ראשי ממשל ומקבלי החלטות אחרים, כמו גם על אוכלוסייה אזרחית שאיננה לוחמת, מפני התקפות צבאיות. במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה התעצם השימוש בבונקרים כנקודות פיקוד ולמטרות אחסון כלי נשק ואספקה.
סוגי בונקרים
עריכהאזרחי-פרטי
עריכהבונקר אזרחי-פרטי הוא בונקר שנבנה על ידי גורמים פרטיים לשימושם ולא על ידי המדינה. בונקר שכזה משמש למעשה כמקלט משודרג, שנועד לספק הגנה לקבוצה קטנה של אזרחים, לאורך זמן. לכן, בשונה מבונקר לחימה או פיקוד, יינתן בו דגש רב יותר על איכות המחיה והנוחות בזמן השהות בבונקר ועל אחסון של צורכי מחיה ומזון רבים. בהתאם להשקעה, הבונקר יכול לכלול שירותים ומקלחות, סלון, חדר שינה, חשמל, פינוי שפכים ועוד.[2]
בונקר אזרחי-פרטי ייבנה בדרך כלל בסמוך למגורי היום-יום של בעליו, כדי להקל ולזרז את המעבר לבונקר ביום פקודה, או במיקום נידח ומרוחק, מאחר שבשונה מבונקר לחימה או פיקוד אין הוא חייב להימצא באזורי לחימה או בקרבת מוקדי שליטה. קיימות בשוק מספר חברות פרטיות המתמחות בנושא תכנון והקמת בונקרים אזרחיים-פרטיים.
מסחרי
עריכהבונקר מסחרי ישמש לרוב לאחסון חומרי פסולת, אחסון מזון ושרתי מחשב ומידע. בונקרים אלה נבנים גם לצורך ביצוע ניסויים מסוכנים, לדוגמה: בדיקת מנועי טילים, ובדיקת חומרים רדיו-אקטיביים. בשנת 2010 נחשף הבונקר המאחסן את שרתי ויקיליקס.[3]
אחסון תחמושת
עריכהבונקר זה מתוכנן כך שיוכל לאחסן בבטחה חומרי נפץ, ויעמוד בפני פיצוץ פנימי. בונקר תחמושת ייבנה כך שכולו מתחת לפני האדמה או שהוא מוקף בסוללת עפר גבוהה ועבה, כדי להגביל את הנזק המשני העלול להיווצר עקב פיצוץ התחמושת שבו.
ארטילרי
עריכהעמדות ארטילריה נייחת בנויות לעיתים כבונקר. בונקר שכזה בנוי כך שיגן על הצוות שמפעיל את הנשק, התחמושות וכן על כלי הנשק עצמו, ומאפשר לרוב ירי של כלי הנשק הארטילרי מתוכו, אף על פי שהדבר מצמצם את שדה הירי של הנשק. ארטילריה נייחת היא לרוב תותח או מרגמה כבדים במיוחד ובעלי קוטר גדול מאוד ולכן קיים הצורך למקמה בתוך בונקר, עקב הקושי להגן עליה באמצעות תמרון ותנועה שלה. בשדה הקרב הקרקעי נעה חזית הלחימה במהלך הקרבות ואיננה קבועה ומשום כך ארטילריה נייחת משמשת בקוי לחימה שמיקומם אינו משתנה במהלך הקרבות, כגון קווי חוף או מעברים קרקעיים חיוניים (גשרים חיוניים וכדומה). לכן, ניתן למצוא בונקרים ארטילריים בעיקר בקרבת החוף.
אמצעי נגד
עריכהעקב היותם מבנים שנועדו מראש לעמוד בפני מתקפה עזה, מהווים בונקרים אתגר משמעותי בכל האמור בהשמדתם ובפגיעה בתוכנם. קיימות שתי גישות עקריות להתמודדות עם אתגר זה: הגישה הראשונה מסתמכת בשלב ראשון על הפגזה וירי רציפים על הבונקר, כדי שהנמצאים בו לא יוכלו להימלט ויתקשו להגיב בירי מתוך הבונקר, ובשלב שני על התקפת הבונקר באמצעות כוח קרקעי, במטרה ליצור נקודת פריצה לתוכו ולטהרו. הגישה השנייה מסתמכת על נשק ייעודי, שפותח במיוחד למטרת השמדת בונקרים, המתבסס על מהירות פגיעה גבוהה במיוחד ועל מבנה קשיח במיוחד כדי לחדור לחלל הבונקר ולהתפוצץ (דוגמה לנשק שכזה היא פצצה מפצחת בונקרים).
מאחר שהבונקר בנוי כחלל סגור בעל קירות עבים ועמידים במיוחד, הרי שלגלי ההדף והחום של פיצוץ המתרחש בתוכו אין מרחב מספיק להתפזר ולהתפוגג. עובדה זו, שהיא תוצאה של רצון להגן על יושבי הבונקר, הופכת את הבונקר עצמו ואת יושביו לפגיעים במיוחד לפיצוץ המתרחש בתוכו. לאור זאת, אמצעי חימוש תרמובארי יעילים במיוחד להשמדת בונקרים ולפגיעה בתכולתם, אם הם מצליחים לחדור לתוכם.
בונקרים אזרחיים בישראל
עריכהבשנת 2002 החלו בבניית בונקר בהרי ירושלים, שבו שוכן המרכז לניהול משברים לאומיים. הבונקר מכיל חדרי ישיבות ומשרדים, מערכות הגנה מפני לוחמה כימית וביולוגית והוא מאפשר לראשי המדינה להמשיך לנהל אותה במצב חירום.[4] הבונקר נחנך בשנת 2011.[5]
בשנת 2014 הכריז בנק ישראל כי יבנה בונקר בעלות של 74 מיליון ש"ח. בבונקר ימוקמו חדרי השליטה והבקרה וחדרי המחשב של הבנק, והם ייבנו מתחת לאדמה בירושלים.[6] בשנת 2016 פורסם כי בנק ישראל קיבל היתר בנייה לבונקר מעיריית ירושלים, ובנוסף פורסמו בטעות מסמכים סודיים אודות הבונקר באתר העירייה.[7]
לקריאה נוספת
עריכה- גיש עמית, חורבות מן ההווה: בונקרים ופילבוקסים במאה העשרים, חיפה: פרדס, 2018[8]
קישורים חיצוניים
עריכה
- מיכאל יעקובסון: בונקר נאצי הפך לתחנת חשמל ובית קפה, באתר Xnet, 27 בפברואר 2014
הערות שוליים
עריכה- ^ מתבצרים בעברית: חלופה למילה בונקר, באתר האקדמיה ללשון העברית, 10 בינואר 2016
- ^ צפו: בונקר פרטי ל"יום הדין" - "הכל כלול" ב-230 אלף ש', באתר גלובס, 9 בספטמבר 2013
- ^ כך נראה הבונקר בו מאוחסנים שרתי ויקיליקס, באתר מאקו, 11 בדצמבר 2010
- ^ ynet, הבור בירושלים: מכאן תנוהל המדינה בשעת חירום, באתר ynet, 7 בדצמבר 2003
- ^ צ'יקו מנשה, שרים על הבונקר: "נראה כמו בסרטי מדע בדיוני", באתר nana10, 22 ביוני 2011
- ^ אמנון אטד, בנק ישראל יבנה בונקר חדש בעלות של 74 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 22 במאי 2014
- ^ רעות שפיגלמן, פרטים חסויים בדבר הקמתו של בונקר עבור בנק ישראל פורסמו באתר עיריית ירושלים, באתר כלכליסט, 25 בינואר 2016
- ^
איתן בר-יוסף, "חורבות מן ההווה": הבונקרים של המאה ה-20 כמצבה לטירוף, לחורבן ולסכלות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2018
