אפקטים מיוחדים

אפקטים מיוחדים הם מראות שמטרתם היא להוסיף לעלילת הסרט, ולא ניתן להשיגם בצילום שגרתי.

ישנם שני סוגים עיקריים של אפקטים מיוחדים:

אפקטים חזותיים (ממוחשבים) בהם משתמשים בסרטים, בטלוויזיה וכן בתעשיית הבידור על מנת ליצור אפקטים שלא מעשי להשיגם בדרכים רגילות (כמו תיאור מסע לכוכב אחר, יריות, פיצוצים וכדומה), או שעלות יצירת האפקט בדרכים טבעיות גבוהה. בנוסף, משתמשים באפקטים ממוחשבים כדי לחזק דברים שכבר צולמו על ידי מחיקה, הוספה או ליטוש חפצים אשר נמצאים בסצנה.
אפקטים פיזיים הם אפקטים מיוחדים הנוצרים ברמה הפיזית ולא על ידי מחשב, האמורים לדמות סיטואציות שונות, כגון פיצוצים, מפולות, פציעות, פגיעות ירי, שרפות, קריסת בניינים וכו', באמצעות שיטות נשלטות ובטוחות (לרוב בעזרת חומרי נפץ פירוטכניים).

שיטות רבות להשגת אפקטים מיוחדים קיימות שנים רבות, החל בתיאטרון המסורתי, דרך הטכניקות הקלאסיות של תחילת המאה ה־20 עד לגרפיקה הממוחשבת של ימינו (CGI).

עם ההתקדמות המשמעותית בתחום המחשוב, נוצרה העדפה להשתמש באפקטים ממוחשבים על פני אפקטים פיזיים כשהדבר אפשרי ונראה אמין. לכן, הרבה הפקות של סרטים וסדרות טלוויזיה פונות לחברות אפקטים מיוחדים המחזיקות בתכנות מתקדמות ליצירת אפקטים.

סרטים ידועים בעלי אפקטים מיוחדים: "הציפורים" של היצ'קוק מתחילת שנות ה־60, סרטי "מלחמת הכוכבים", סרטי "שליחות קטלנית", "פארק היורה" וסרטי ההמשך שלו, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", טרילוגיית סרטי "מטריקס", הסרט "ארמגדון", "היום השלישי", סרטי "רובוטריקים" וסרטי היקום הקולנועי של מארוול.

אפקטים ויזואליים לפי סדר ההמצאה:

היסטוריה

פיתוח מוקדם

בשנת 1857, אוסקר ריילנדר יצר את התמונת בעלת ה"אפקטים המיוחדים" הראשונה, על ידי שילוב חלקים שונים של 32 נגטיבים לתוך תמונה אחת, ויצר את ההדפסה המשולבת. ב־1895, אלפרד קלארק יצר את מה שמקובל רבות כאפקטים המיוחדים הראשונים בקולנוע. תוך כדי צילומי שחזור של עריפת הראש של מרי, מלכת הסקוטים, קלארק הורה לשחקן לעלות לבלוק בתלבושת של מרי. כשהתליין הביא את הגרזן מעל לראשו, קלארק עצר את המצלמה, אמר לכל השחקנים לא לזוז, ואמר לאדם שמשחק את מרי לרדת מהסט. הוא הציב בובה של מרי במקומו של השחקן, התחיל מחדש את הצילום, ואפשר לתליין להוריד את הגרזן, כך שיפגע בראשה של הבובה. טכניקות כאלה היו דומיננטיות בהפקה של אפקטים מיוחדים לאורך יותר ממאה.^[1]

זה לא היה רק השימוש הראשון בתחבולות בקולנוע, זה היה גם סוג תחבולות הצילום הראשון שהיה אפשרי רק בסרט קולנוע, וכונה "סטופ טריק". ז'ורז' מלייס, מחלוצי הקולנוע, בטעות גילה את אותו "סטופ טריק". לפי מלייס, המצלמה שלו נתקעה במהלך צילום של סצנת רחוב בפריז. כשהוא הקרין את הסרט, הוא גילה שה"סטופ טריק" גרם למשאית להפוך לקרון מתים, להולכי רגל לשנות כיוון, ולגברים להפוך לנשים. מלייס, מנהל הבמה בתיאטרון רובר־אודן (אנ'), קיבל השראה לפתח סדרה של 531 סרטים קצרים, בין 1896 ל־1914, ובמהלכם פיתח או המציא טכניקות כדוגמת חשיפה מרובה, טיים־לאפס ודיזולב. בגלל יכולתו לתמרן ולשנות לכאורה את המציאות באמצעות הסינמטוגרף, מכונה מלייז לפעמים "קוסם הסינמטוגרף" ("Cinemagician"). הסרט המפורסם ביותר שלו, מסע אל הירח (1902), פרודיה גחמנית לספר מהארץ לירח של ז'ול ורן, הציג שילוב של לייב אקשן והנפשה, ושילב גם מיניאטורות וציורי מט נרחבים.

מ־1910 עד 1920, החידושים העיקריים באפקטים מיוחדים היו השיפורים בצילומי המט של נורמן דון. בצילומי המט המקוריים הונחו פיסות קרטון כדי לחסום את חשיפת הפילם, שייחשף מאוחר יותר. דון שילב את הטכניקה עם ה"גלאס שוט". במקום להשתמש בקרטון לחסימת אזורים מסוימים מחשיפה לפילם, דון פשוט צבע אזורים מסוימים בשחור כדי למנוע מאור לחשוף את הפילם. מהפילם החשוף בחלקו, מוקרנת מסגרת אחת על חצובה, שם המט מצויר. על ידי יצירת המט מתוך תמונה ישירות מהפילם, נהיה קל בהרבה לצייר תמונה עם התייחסות מתאימה לקנה מידה ולפרספקטיבה (הפגם העיקרי של הגלאס שוט). הטכניקה של דון הפכה לספר הלימוד לצילומי מט בגלל התמונות הטבעיות שיצר.^[2]

במהלך שנות ה־20 ושנות ה־30, טכניקות אפקטים מיוחדים שופרו ושוכללו על ידי תעשיית הסרטים. טכניקות רבות – כדוגמת תהליך שופטן – היו שינויים של תעתועים מהתיאטרון (כגון הרוח של פפר) וצילום סטילס (כדוגמת חשיפה כפולה ומט קומפוזיטינג). הקרנה אחורית הייתה חידוד השימוש ברקעים צבועים בתיאטרון, והחליפו תמונות נעות ליצירת רקעים נעים. חותם גופני הועבר מיצירת מסכות מסורתית. יחד עם התקדמות האיפור, ניתן היה ליצור מסכות שמתאימות לשחקן בדיוק. עם התקדמות מדע החומר, יצירת מסכות של סרטי אימה עקבה מקרוב.

תקופת הצבע

ראו גם – צילום בצבע

הפיתוח של צילום בצבע דרשה עידון רב יותר של טכניקות האפקטים. צבעים אפשרו את הפיתוח של טכניקות "מט זז", כדוגמת מסך כחול ותהליך אידוי הנתרן (הידוע גם בשם מסך צהוב). סרטים רבים הפכו לנקודות ציון בהישגים של אפקטים מיוחדים: הפלנטה האסורה השתמש בציורי מט, אנימציות ועבודות מיניאטוריות במטרה ליצור סביבות חייזרים מרהיבות. בעשרת הדיברות, ג'ון פולטון, A.S.C, הכפיל את הקהל של הניצבים בסצנת יציאת מצרים עם קומפוזיטינג זהיר, תיאר את המבנים האדירים של רעמסס בעזרת מודלים, ופיצל את הים האדום בקומבינציה של מט זז ומכליות של מים. ריי האריהאוסן הרחיב את האמנות של אנימציית סטופ־מושן בעזרת הטכניקות המיוחדות שלו של קומפוזיטינג במטרה ליצור הרפתקאות פנטזיה מרהיבות כדוגמת יאסון והארגונאוטים (שהשיא שלו, קרב חרבות עם 7 שלדים מונפשים, נחשב לנקודת ציון באפקטים מיוחדים).

עליית הפופולריות של מדע בדיוני

ראו גם – תור הזהב של המדע הבדיוני

במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20, אפקטים מיוחדים חדשים פותחו, שהגבירו באופן דרמטי את רמת הריאליזם הניתנת להשגה בסרטי מדע בדיוני. ציוני דרך של אפקטים מיוחדים בסרטי "סיי-פיי" משנות ה-50 כוללים את סרטי גודזילה, היום בו עמדה האדמה (כולל קלאאטו) וסרטי תלת-ממד.^[3]

ז'אנר הטוקוסאטסו של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מדע בדיוני יפניות, שכולל את סאב-ז'אנר הקאייג'ו של סרטי המפלצות, החל לבלוט בשנות ה-50 של המאה ה-20. אמן האפקטים המיוחדים צובוראיה אייג'י והבמאי אישירו הונדה הפכו לכוחות המניעים מאחורי הסרט המקורי של גודזילה (1954). צובוראיה לקח השראה מקינג קונג (1933), וניסח רבות מהטכניקות שיהיו עתידות להיות הטכניקות העיקריות של ז'אנר הטוקוסאטסו, כדוגמת הטכניקה המכונה סוטמיישן (suitmation) – השימוש של שחקן אנושי בגילום של מפלצת ענק – בשילוב עם מיניאטורות וסטים מוקטנים של ערים. גודזילה שינה את הנוף של הקולנוע, המדע הבדיוני והפנטזיה היפניים.^[4] סרטי טוקוסאטסו, בעיקר אזהרה מהחלל החיצון (1956), עורר בסטנלי קובריק עניין בסרטי מדע בדיוני; לפי הביוגרף ג'ון בקסטר, למרות "רצפי המודלים המגושמים, הסרטים צולמו לעיתים קרובות היטב בצבע [...] והדיאלוג העגום שלהם הועבר בסטים המעוצבים והמוארים היטב" שלהם.^[5]

אם ניתן היה לומר כי סרט אחד הקים אמת מידה חדשה לאפקטים מיוחדים, זה היה 2001: אודיסיאה בחלל משנת 1968, בבימויו של סטנלי קובריק, שהרכיב את צוות האפקטים שלו (דאגלס טרומבול, טום הווארד, קון פדרסון וואלי וויברס) במקום להשתמש ביחידת אפקטים פנימית. בסרט, המיניאטורות של ספינת החלל כללו פרטים רבים וצולמו באופן זהיר, במטרה ליצור עומק שדה ריאליסטי. השוטים של ספינות החלל שולבו יחד דרך רוטוסקופינג מצויר ביד עבודת בקרת תנועה זהירה, וכך מוודא שהאלמנטים שולבו במדויק במצלמה. הרקעים של הנוף האפריקאי ברצף "שחר האדם" שולבו עם צילומי סאונדסטייג' דרך טכניקת פרונט פרוג'קשן. סצנות שמוקמו בסביבות של חוסר משקל צולמו בעזרת כבלים מוחבאים, שוטי מראה וסטים מסתובבים ענקיים. סיום הסרט, המראה מסע דרך נוף הלוצינוגני, נוצר על ידי דאגלס טרומבול בעזרת טכניקה חדשה שנקראה סליט-סקאן.

שנות ה-70 של המאה ה-20 סיפקו שני שינויים נחרצים באמנות האפקטים המיוחדים. הראשון היה כלכלי: במהלך מיתון הענף בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, אולפנים רבים סגרו את בתי האפקטים הביתיים שלהם. טכניקאים הפכו לפרילנסרים או הקימו את חברות האפקטים המיוחדים שלהם, ולעיתים התמחו בטכניקות מסוימות (אפקטים חזותיים, אנימציות, וכו').

השני התרחש כתוצאה מהצלחת שוברי הקופות של שני סרטי מדע בדיוני ופנטזיה בשנת 1977. מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה של ג'ורג' לוקאס הוביל עידן של סרטי מדע בדיוני עם אפקטים מיוחדים יקרים ומרשימים. מפקח האפקטים ג'ון דיקסטרה, A.S.C וצוותו פיתחו שיפורים רבים בטכנולוגיית אפקטים קיימת. הם יצרו ציוד מצלמה שנשלט על ידי מחשב וקראו לו "דיקסטרפלקס" ("Dykstraflex"), שאפשר חזרה מדויקת של תנועת מצלמה, וכך מקל מאוד על הקומפוזיטינג של מט זז.

אפקטים מיוחדים חיים

אפקטים מיוחדים חיים הם אפקטים המשמשים מול קהל חי, כדוגמה בתיאטרון, אירועי ספורט, קונצרטים ומופעים ארגוניים. סוגים של אפקטים המשמשים באופן נפוץ כוללים: אפקטי תעופה, ברק לייזר, עשן וערפל תיאטרליים, אפקטי פחמן דו-חמצני ופירוטכניקה. אפקטים אטמוספיריים אחרים יכולים לכלול להבה, קונפטי, בועות ושלג.^[6]

לרוב מדובר באפקטים פיזיים.

ראו גם

אפקט קולי

קישורים חיצוניים

אביב פרנקל, הוליווד בדרום תל אביב, כתבה מתוך "חדשות השבת" של חדשות 10, באתר נענע 10, 30 באוגוסט 2008
"אפקט הפולי" – פרק על חייו של ג'ק דונובן פולי, ממציא האפקטים הקוליים בקולנוע, בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי
אפקטים מיוחדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Rickitt, 10.
^ Baker, 101-4
^ Video Games Player - Vol 1 No 1 (1982-09)(Carnegie Publications)(US), 1982-09-XX
^ Anne Allison, Millennial monsters : Japanese toys and the global imagination, Berkeley: University of California Press, 2006, ISBN 978-0-520-93899-1
^ John Baxter, Stanley Kubrick, Carroll & Graf Publishers, 1997, ISBN 978-0-7867-0485-9
^ Danielle S. Hammelef, Explosive Scenes: Fireballs, Furious Storms, and More Live Special Effects, Capstone, 2015, ISBN 978-1-4914-2003-4. (באנגלית)

[1] Rickitt, 10.

[2] Baker, 101-4

[3] Video Games Player - Vol 1 No 1 (1982-09)(Carnegie Publications)(US), 1982-09-XX

[4] Anne Allison, Millennial monsters : Japanese toys and the global imagination, Berkeley: University of California Press, 2006, ISBN 978-0-520-93899-1

[5] John Baxter, Stanley Kubrick, Carroll & Graf Publishers, 1997, ISBN 978-0-7867-0485-9

[6] Danielle S. Hammelef, Explosive Scenes: Fireballs, Furious Storms, and More Live Special Effects, Capstone, 2015, ISBN 978-1-4914-2003-4. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אפקט
ציטוטים בוויקיציטוט: אפקטים מיוחדים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפקטים מיוחדים