אילן תורן
אילן תורן (נולד ב-22 בינואר 1938) הוא שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.
 | |
| לידה |
22 בינואר 1938 (בן 86) חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1962 |
| עיסוק | שחקן, במאי תיאטרון, מורה למשחק |
| צאצאים |
דן תורן  |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהתורן נולד בחיפה בשם אילן אייזנברג, בילדותו עברה המשפחה לירושלים בעת שאביו עבד בחברת אשלג ארץ-ישראלית בים המלח, ונעוריו עברו עליו בתל אביב. בילדותו ניגן בכינור ואהב מוזיקה קלאסית ולא חשב על קריירת משחק. תורן היה חבר בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת" את השירות הצבאי עשה בנח"ל מוצנח ולאחר השירות הצטרף לקיבוץ ראש הנקרה שם נולד בנו הבכור דן תורן[1].
בתחילת שנות ה-60 נשלח תורן לקורס במאים במסגרת התנועה הקיבוצית, וב-1962 החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לתל אביב, במטרה לפתח קריירה בתחום התיאטרון. במקביל ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב אצל הבמאי פיטר פריי, עבד לפרנסתו בעבודות מזדמנות[1]. בסוף 1963 שיחק במחזה "הקיץ של הבובה ה-17" בתיאטרון הקאמרי, המחזה הראשון שביימה נולה צ'לטון לאחר שעלתה לישראל[2].
קריירה בתיאטרון
עריכהב-1965 שיחק במחזה "יחפים בפארק" מאת ניל סיימון, בהפקתו של גיורא גודיק ובבימויה של נולה צ'לטון[3].
בשנים 1966–1969 שיחק ב"הבימה" אחר כך הצטרף לקבוצת התיאטרון "במת השחקנים" אולם בדצמבר 1969 עברו כמה מחבריה הבולטים, בהם עודד קוטלר, להתגורר בחיפה ולפעול במסגרת תיאטרון חיפה ותורן עבר עימם[4]. מאז במשך למעלה משלושים שנה שיחק וביים בתיאטרון חיפה.
ב-1972 שיחק במחזה "חפץ מאת חנוך לוין..
ב-1975 שיחק במחזה "קרום" מאת חנוך לוין, במחזה "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב ובמחזה "אכזר מכול המלך מאת נסים אלוני.
ב-1978 שיחק במחזה שיחק במחזה "המטמורפוזה" מאת קפקא, בבימוי של איש התיאטרון הבריטי סטיבן ברקוף[5]..
ב-1980 שיחק במחזה "מחול המוות" מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג.
ב-1983 שיחק במחזה "הלם קרב" מאת יוסי הדר[6].
ב-1984 שיחק בהפקה הראשונה של המחזה "גטו" מאת יהושוע סובול, בבימויו של גדליה בסר[7].
ב-1985 ביים את המחזה "אוסטרליה הדרומית" מאת יוסי הדר[8].
ב-1986 ביים את "האופסימיסט" מאת אמיל חביבי בעיבוד של מאזן גטאס ומוחמד בכרי, שגם שכיכב בהצגת היחיד[9].
ב-1990 ביים את המחזה "המעברה ליד חדרה נסגרת" מאת יוסי הדר[10]. באותה שנה גם עיבד וביים את המחזה "תעתועון" שכתב יצחק בן-נר, במסגרת פסטיבל "תיאטרונטו" הראשון. במחזה שיחק רמי הויברגר והוא זכה בפרס הראשון בפסטיבל[11].
ב-1992 ביית את המחזה "אולם מס' 6", עיבוד של נוריאל טוביאס לסיפור מאת צ'כוב.
ב-1996 ביים את המחזה "עד הים" מאת ישראל המאירי ואת המחזה "תשובה" מאת נוריאל טוביאס.
ב-2001 פרש תורן מתיאטרון חיפה עקב תהליך הבראה, שבמסגרתו ביקש התיאטרון להשתחרר מחלק מעובדיו, בעקבות גירעונות כספיים שצבר[12]. עם זאת המשיך לביים הצגות בחיפה שלא כעובד מן המניין. באותה שנה ביים מחזה שכתב יעקב איילי (בו גם שיחק איילי), "גלויות מעולם ישר יותר", שעלה בפסטיבל "תאטרונטו]"[13].
ב-2002 ביים את המחזה "אב הבית" מאת הרולד פינטר[14].
ב-2003 ביים את המחזה "האגם המוזהב" מאת ארנסט תומפסון, שאת המוזיקה למחזה ערך דן תורן[15].
ב-2004 ביים בתיאטרון גשר את המחזה "כולם רוצים להוליווד" מאת מרטין מקדונה[16], ואת המחזה "האחרונה" בכיכובה של אליענה שכטר בפסטיבל תיאטרון קצר במועדון "צוותא".
ב-2005 ביים את המחזה "יעקב השקרן" מאת נוריאל טוביאס, על פי ספרו של יורק בקר[17].
ב-2007 ביים את הצגת היחיד "מישהו נפל" מאת חגי ליניק, בה שיחק אורי הוכמן במסגרת פסטיבל תיאטרונטו[18]. באותה שנה גם עיבד וביים את ההצגה "צנורות" על פי הספר "צנורות" מאת אתגר קרת. ההצגה עלתה לראשונה בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב[19], ולאחר מכן בתיאטרון החאן[20].
ב-2012 ביים בתיאטרון תמונע את המחזה "דוהרים", בכיכובו של שמואל וולף[21], ואת "הקוף של קפקא" עיבוד לתיאטרון של קולין טיבן לסיפורו פרנץ קפקא "דין וחשבון לאקדמיה" בכיכובו של יוסף אבו ורדה[22].
ב-2022 החל לשחק במחזה "הכיסאות" מאת אז'ן יונסקו לצד דורותה ביאלס. בהפקת תיאטרון תמונע, בשיתוף תיאטרון הסטודיו חיפה. תורן גם עיבד וביים את המחזה[23].
קריירה בקולנוע
עריכהב-1968 שיחק בסרט הקצר "הצד השני" שביים אורי זוהר.
ב-1973 שיחק בסרט "מתנה משמיים" ובסרט "שלום, תפילת הדרך".
ב-1976 שיחק בסרט "קשר הדבש" שביים יעוד לבנון[24].
ב-1977 שיחק בסרט "פנטסיה על נושא רומנטי" שכתב חנוך לוין וביים ויטק טרץ'.
ב-1984 שיחק בסרט "עתליה" שביים עקיבא טבת.
ב-2003 שיחק בסרט "איים בחוף" בבימויו של יעוד לבנון.
ב-2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל".
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 יעקב בר-און, אילן תורן: "התיאטרון נאלץ לשרוד תקציבית, וזה לא לטובת העניין", באתר מעריב אונליין, 22 באפריל 2019
- ^ הבובה ה-17 ב"קאמרי", קול העם, 8 בנובמבר 1963
- ^ מה אומר ד"ר ח.גמזו על "יחפים בפארק'", מעריב, 4 בפברואר 1965
מלאכה הגונה - "יחפים בפארק" בתיאטרון גודיק, למרחב, 22 בינואר 1965
יצחק אבינרי, "יחפים בפארק" בתיאטרון גיורא גודיק, הַבֹּקֶר, 15 בינואר 1965 - ^ שמואל האוזר, "במת השחקנים" תשולב בחיפה, על המשמר, 16 בדצמבר 1969; משה בן שאול, פרידה מ"במת השחקנים", מעריב, 18 בדצמבר 1969
- ^ "מטמורפוזה" של קפקא עולה בחיפה, דבר, 17 באוקטובר 1978
- ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - סימנים מן הכאב, כותרת ראשית, 12 באוקטובר 1983
- ^ ביקורות:
דיאנה שואף, האנשים שמחקו את עצמם, חדשות, 13 באפריל 1984
שרית פוקס, תיאטרון בבית-קברות, מעריב, 19 באפריל 1984
שוש אביגל, במרחק היסטורי בטוח, כותרת ראשית, 23 במאי 1984
אליקים ירון, רוויו בצל המוות, מעריב, 13 במאי 1984 - ^ ביקורות:
שוש אביגל, תיאטרון- אגם החולה מסרב להתייבש - 'אוסטרליה הדרומית' - מאת יוסי הדר, כותרת ראשית, 5 בפברואר 1986
אליקים ירון, אמש בתיאטרון - מלודרמה בקיבוץ, מעריב, 27 בינואר 1986 - ^ ראובן שניר, האופסימיסט / על פי אמיל חביבי, ב"אתר התיאטרון הישראלי", החוג לאמנות התיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב
- ^ ביקורות:
שרית פוקס, שם התחנה, חדרה, מעריב, 23 בנובמבר 1990
הגר רם, כל האנשים הבודדים :, חדשות, 23 בנובמבר 1990 - ^ חיים נגיד, הזוכה ב"תיאטרונטו" ־ רמי הויברגר, מעריב, 27 במרץ 1990
- ^ עכבר העיר, תיאטרון חיפה יעלה בעונה הקרובה 11 הצגות, באתר הארץ, 16 באפריל 2001
- ^ מיכאל הנדלזלץ, עניינים של אהבה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2001
- ^ הארץ, אב הבית, באתר הארץ, 8 בינואר 2002
- ^ מיכאל הנדלזלץ, קסם הילדות השנייה, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
- ^ ציפי שוחט, כולם רוצים להוליווד, באתר הארץ, 5 ביולי 2004
- ^ מיכאל הנדלזלץ, הצגה עילגת, באתר הארץ, 7 במרץ 2005
- ^ ציפי שוחט, לבד בעכו, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
- ^ ציפי שוחט, צינורות, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אתנחתא של שפיות, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2007
- ^ מחזה חדש של חגי ליניק בתמונע, באתר הבמה, 7 באוגוסט 2012
- ^ טל פרי, אילו הצגות ישתתפו השנה בפסטיבל התיאטרונטו?, באתר גלובס, 13 במרץ 2012
- ^
ננו שבתאי, ביצוע אינטליגנטי, מלא כישרון ורגש ל"הכיסאות" של יונסקו, באתר הארץ, 9 במאי 2022
- ^ זאב רב-נוף, מישגל נסוג - בפוליטיקה, דבר, 31 בינואר 1977
