אייל סיבירי

אייל סיבירי (שם מדעי: Capreolus pygargus; ידוע גם כ-אייל סבך מזרחי או כ-אייל קווקזי) הוא מין אייל בינוני מסוג אייל הסבך הנפוץ בצפון מזרח אסיה ובמרכזה. האייל הסיבירי נחשב בעבר כתת-מין של אייל הכרמל (Capreolus capreolus) הנפוץ באירופה, אך כיום מסווג כמין נפרד; ההבדל העיקרי בינו ובין קרובו האירופאי הוא קרניו הארוכות יותר ובעלות סיעופים רבים יותר. תפוצתם של שני המינים נפגשת בהרי הקווקז ששם האייל הסיבירי נפוץ החל מהרכס הצפוני ועד מזרח רוסיה וקוריאה הצפונית, ואייל הכרמל מצוי ברכס הדרומי של ההר דרומה מעט לצפון מערב איראן ומערבה לאורך כל אירופה, טורקיה ובעבר אף בישראל.

אייל סיבירי
אייל סיבירי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי פרדות
סוג:	אייל הסבך
מין:	אייל סיבירי
שם מדעי
Capreolus pygargus ‏פאלאס, 1771
תחום תפוצה

אנטומיה

האיילים הסיבירים הם בגודל בינוני: גובהם בכתפיים: 75-65 ס"מ. אורך ראשם וגופם 135-95 ס"מ ומשקלם עד 59 ק"ג. אורך זנבם 3-2 ס"מ. פרוותם בקיץ בצבע חום אדמדם כהה בפלג הגוף האחורי ולאורך השדרה, ובהירה יותר בצידי הבטן, בצוואר ובתחילת הרגליים עד הברך. מהברך ולמטה צבע הרגל משתנה לבז'-קרמי, וכמו כן גם הפנים והלוע קרמיים. הגחון וצידו הפנימי של הזנב הקצר לבנים, וכן השערות הפנימיות של האוזניים לבנות ורכות. למין זה צוואר ארוך, אוזניים גדולות, עיניים קטנות ואף גדול ושחור המוקף בכתם שחור עגלגל וגדול יותר מאשר אצל אייל הכרמל. בחורף פרוותם של האיילים הצפוניים אפורה בהירה, ואילו אצל הדרומיים אפרפרה חומה. העופרים נולדים עם פרווה מנומרת בכתמים לבנים, שנעלמים עם הגיל. הזכרים גדולים יותר מהנקבות ולהם קרניים ממוזלגות בעלות שלושה סיעופים בדרך כלל המשופעים כלפי מעלה. הקרניים ארוכות יותר מאלו של אייל הכרמל, ולמבוגרים בדרך כלל יש כארבעה סיעופים קטנטנים נוספים בתחילת הקרן מלבד השלושה הגדולים. הקרניים נושרות בתחילת הסתיו או החורף ומתחילות לצמוח מחדש זמן קצר לאחר הנשירה.

תת-מינים

לאייל הסיבירי שלושה תת-מינים מוכרים:

• (Capreolus pygargus pygargus) תואר ב-1771, ומאכלס את החלק המרכזי של התפוצה.
• (Capreolus pygargus tianschanicus) תואר ב-1906, ומאכלס את החלק הדרום מערבי של התפוצה.
• (Capreolus pygargus bedfordi) תואר ב-1908, ומאכלס את החלק המזרחי של התפוצה.

תפוצה

אייל הכרמל זהה כמעט לחלוטין לאייל הסיבירי.

האייל הסיבירי הוא בעל תפוצה רחבה ביותר באסיה ומזרח אירופה: תפוצתו מתחילה ממזרח רוסיה ונמשכת מנהר דון להרי אורל ולכל אורך ורוחב הטייגות הסיביריות. דרומה מזרחה מסיביר המין נמצא באופן נרחב בצפון, מרכז ומזרח מונגוליה (כולל הרי "נאווצ'וואנדאן" בדרום מזרח מונגוליה, רכס "הרי דארקאד", "חובסגול" ו"האנג'אי" במרכז, ורכס "הרי האלטאי" "היק הייאנג'אן" ו"הנטי" בצפון מזרח מונגוליה) בכל אורך קו החוף מול יפן והים הצהוב (כולל את קוריאה הצפונית, קוריאה הדרומית והאי צ'ג'ו שבחצי האי הקוריאני). כמו כן, האייל מצוי גם באזור מנצ'וריה, מצפון ומרכז סין העממית ועד לשוליים השמאליים של נהר היאנגצה והחלק המזרחי של טיבט. ישנם דיווחים על המין גם בצפון מיאנמר אך תצפיות אלו עדיין אינן ברורות. דרומה מערבה מערבות סיביר, התפוצה הגאוגרפית נמשכת לימת בלחש, ומשם ממשיכה מזרחה לקזחסטן והרי טיין שאן, בלי להתחבר לימת ארל. בעבר המין גם היה נפוץ בחלק המזרחי של תפוצתו עד מערב ומזרח אוקראינה, אולם כיום אלו שנותרו במזרח אירופה מוגבלים בעיקר למורדות הצפוניים של הרי הקווקז. ייתכן גם שהמין הובא לאנגליה והיה נפוץ שם לתקופה קצרה בתחילת המאה ה-20, אך כיום נעלם שם לגמרי.

אקולוגיה

נקבת האייל הסיבירי.

האיילים הסיבירים מאכלסים סוגים שונים של יערות נשירים ומעורבים (בעיקר אלונים וארזים, אך לא ביערות אשוח) ערבות וטייגות, ומעדיפים אזורים בעלי עשב גבוה; פרוותם הבהירה בקיץ מסווה אותם בעשב גבוה וצפוף, ובחורף אפרפרה ומותאמת ליערות מושלגים. באופן כללי האייל הסיבירי שכיח ביותר ביערות ערבה במרכז רוסיה ומגיע שם לצפיפות אוכלוסייה גבוהה של עד 12 איילים לכל 100 דונם. אייל זה מצוי בגבהים של עד 3,300 מטר מעל פני הים ומותאם למזג אוויר קיצוני.

אייל זה הוא ביישן ושיא פעילותו היא בלילה. בקיץ הזכרים חיים בבדידות והנקבות נשארות רק עם צאצאיהם, ובחורף האיילים מתאספים לקבוצות מעורבות הכוללות 20–30 פרטים. במהלך הנדידה בחורף הקבוצות מתאספות לעדר ענק המונה עד 500 פרטים. בפרובינציה של אמור (רוסיה), המינים נודדים כל שנה לאזורים חמים יותר למרחק של 200 ק"מ, וחוזרים תמיד במסלולים קבועים. למין זה קולות רבים הכוללים: חריקות, שריקות, צרימות, נביחות, יללות, צווחות, וכן צלילים שאינם נשמעים לאוזן רגילה.
טורפיו של מין משתנים על פני תפוצתו, וכוללים טיגריס סיבירי, נמר השלג, נמר אמור, זאב מונגולי, זאב אירופי וכן שועלים, שונרים צפונים, ועופות דורסים הנטפלים בעיקר לעופרים.
תזונת האייל הסיבירי כוללת למעלה מ-600 מיני צמחים עשבוניים, כאשר עשבים ועשבי תיבול מהווים 58% מהתזונה, שיחים 16% ועלים של מיני עצים 22%. גם בחורף כשאין מזון זמין, האייל הסיבירי יכניס לתפריטו מספר מועט של צמחים אחרים. בקיץ הצריכה התזונתית שלהם עולה, ומחייבת ביקור במרבצי מלח טבעיים. מין זה מקבל את המים הדרושים לקיומו באמצעות צמחים עשירים בלחות, ורק לפעמים ישתה ממאגרי מים.

הזכרים הם טריטוריאליים ומסמנים את שטחם באמצעות שפשוף בלוטות הריח שבעיניים על עצים, שיחים ועשבים גבוהים, או באמצעות גירוד קליפת העצים על ידי הקרניים. האייל הסיבירי הוא בעל חיים פוליגמי אך אינו אוסף הרמון. עונת הרבייה נמשכת מאמצע יולי ועד אמצע ספטמבר, והלידה מתרחשת בחודשי מאי ויוני. ההריון נמשך 6–10 חודשים לאחריהם הנקבות ממליטות עופר אחד או שניים בדרך כלל, ולעיתים רחוקות עד ארבעה. העופרים נגמלים לאחר 4–5 חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר שנה, אם כי הנקבות מתרבות רק בשנה השנייה לחייהם והזכרים בשנה השלישית. תוחלת חיים של אייל סיבירי בטבע 10–12 שנים ובשבי 14–18 שנים.

איומים ושימור

עופר מתבגר של אייל סיבירי בוולגוגרד.

אף על פי שהאייל הסיבירי נחשב כבעל חיים נפוץ ומסווג על ידי IUCN כ"ללא חשש" (LC), אוכלוסייתו יורדת במקומות רבים בשל ציד לא חוקי נרחב לבשרו וקרניו ובאופן פחות גם ממזגי אוויר קיצונים. אוכלוסיית העולם הכוללת נאמדת במעל מיליון פרטים, ואף על פי שמספר זה נחשב לגדול הוא מייצג ירידה ניכרת היות שבמאה ה-20 ניצודו מעל 500,000 פרטים ברוסיה לבדה. במרבית האזורים החל מ-1991 האוכלוסיות מוגנות כאשר בתקופה זאת מספר האיילים בסין וברוסיה נאמד בכ 500,000-400,000 פרטים בכל אחת. באזור אמור שברוסיה, האוכלוסייה בשנים אלה הייתה בסביבות 134,870 פרטים, אולם מאז נמצאת במצב ירידה בשל ציד, שרפת יערות והקמת המאגרים "זאייה" ו"ביוראי". נתונים אחרונים מצביעים על כך שציד לא חוקי הוא שוב במגמת עליה ברוסיה, סין וקזחסטן. בחצי האי הקוריאני המצב יותר קריטי בשל פיתוח מואץ של קוריאה הדרומית וכריתת יערות נרחבת. בשנת 1985 גודל האוכלוסייה ברחבי מונגוליה הוערך בין 70,000 ל-89,000, עם צפיפות אוכלוסייה של 4–5 איילים לכל 1,000 דונם ועד 1990 מספרם הגיע ל-250.000 איילים; לעומת זאת במהלך 10 השנים האחרונות המינים נעלמו במידה רבה מהרי חובסגול בגלל הציד.

ברוסיה האייל הסיבירי נפוץ במספר רב של אזורים שימור, גנים לאומיים, ושמורות טבע למטרות מיוחדות. הציד המסחרי מותר בחלק מאזורים אלה תחת רישיונות הניתנים על פי הערכות תקופתיות של גודל האוכלוסייה; על פי הערכות אלו ניתנו 27,300 רישיונות באופן חוקי ברוסיה כולה בעונת הציד של 1996. עם זאת, כמות האיילים הניצודים באופן בלתי חוקי אינה ידועה, ויכולה להיות הרבה יותר גדולה מהכמות שניצודה תחת רישיונות. רובה של האוכלוסייה המבודדת בקווקז נמצאת באזורים מוגנים. מערכת ניהול ציד דומה קיימת גם בסין, וכמה אלפי איילים ניצודים למסחר בה מדי שנה.
בהשוואה לרוסיה, במונגוליה יש רשת גדולה יותר של אזורים מוגנים השומרים על האייל הסיבירי, ושטחם משתרע על 20.6 מיליוני דונם המהווים יותר מ-13% מהשטח המונגולי. ברחבי מונגוליה, הציד מותר בין 1 ספטמבר ל-1 בדצמבר, וציידים יכולים להשיג רישיונות ציד על ידי תשלום הניתן לממשלה. אכיפה של חוקי הציד בתוך ומחוץ לאזורים מוגנים חסרה בכל זאת.
בקוריאה הדרומית, מין זה נפוץ בהרחבה רק באזורים מוגנים בקפדנות כמו האי צ'אג'ו. בשאר המדינה ישנה אפשרות לציידים עם רישיון לצוד עד מקסימום של שלושה איילים לעונת ציד; למרות שהאייל רשום בחוק הקוריאני להגנת חיות הבר ונתון במעקב מפברואר 2005, אוכלוסיות שלו ברחבי המדינה יורדות בשל ציד לא חוקי נרחב וכריתת יערות.
בקזחסטן חסרים נתונים על מצבו של האייל, ובקוריאה הצפונית לא ניתן לדעת הרבה עליו בשל המצב המדיני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייל סיבירי בוויקישיתוף

• אייל סיבירי, באתר ITIS (באנגלית)
• אייל סיבירי, באתר NCBI (באנגלית)
• אייל סיבירי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אייל סיבירי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אייל סיבירי, באתר GBIF (באנגלית)