איגור סטרווינסקי
איגור פיודורוביץ' סטרווינסקי (ברוסית: Игорь Фёдорович Стравинский, בתעתיק לטיני: Igor Fyodorovich Stravinsky; 17 ביוני 1882 – 6 באפריל 1971) היה מלחין רוסי (בעל אזרחויות צרפתית ואמריקאית) של מוזיקה קלאסית מודרנית, מבכירי המלחינים במאה ה-20 ובין המשפיעים ביותר על המוזיקה בזמנו. בין יצירותיו הנודעות ניתן למנות את הבלטים "פולחן האביב" ו"ציפור האש", את "סימפוניית תהילים", "מזמורי רקוויאם" והאופרה-אורטוריה "אדיפוס רקס". הוא זכה בפרסים רבים ובאותות כבוד, ביניהם מדליית הזהב של התזמורת הפילהרמונית של לונדון (בשנת 1951), פרס סיבליוס בסך 27,000 דולר מן "הקרן הפינית לאמנויות ולמדעים" (בשנת 1963) ועוד.
 | |
| לידה |
17 ביוני 1882 לומונוסוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1971 (בגיל 88) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות סן מיקלה |
| מוקד פעילות |
צרפת, ארצות הברית, האימפריה הרוסית, שווייץ |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת סנקט פטרבורג, The Second Saint Petersburg Gymnasium |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה קאמרית, סימפוניה, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20 |
| שפה מועדפת |
רוסית, צרפתית, אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
RCA ויקטור, קולומביה רקורדס, CBS |
| בן או בת זוג |
יקתרינה נוסנקו (11 בינואר 1906–2 במרץ 1939) ורה דה בוסה (9 במרץ 1940–6 באפריל 1971) |
| צאצאים |
סאולימה סטרווינסקי, תאודור סטרווינסקי |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
.svg) |
  | |
סטרווינסקי נודע במעברים שביצע בין סגנונות שונים. ביצירות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" חנך את הפרימיטיביזם במוזיקה של המאה ה-20. יצירות אלו עוררו עליו את חמת המבקרים, שלא קיבלו את החידוש שבהן ושפכו עליו קיתונות של לעג וגינוי. מאוחר יותר, כאשר נטש את הפרימיטיביזם לטובת הנאו-קלאסיציזם, כבר נתפסו יצירותיו פורצות הדרך כיצירות מופת, וכתיבתו הנאו-קלאסית נראתה למבקרים שמרנית ומיושנת. כאשר שינה שוב את סגנונו ונטש את הנאו-קלאסיציזם לטובת הכתיבה הסריאלית, נתקל שוב בביקורת מצד מבקרים שהיללו את המוזיקה שכתב המלחין הנאו-קלאסיקן.
קורות חייו
עריכהסטרווינסקי נולד בעיירה אורניינבאום (ברוסית: Ораниенбаум, כיום לומונוסוב; Ломоносов) ליד סנקט פטרבורג ברוסיה. אביו, פיודור סטרבווינסקי, היה זמר ממוצא פולני, בס ראשון במעלה בתיאטרון מריאינסקי, וגם אחיו היה מוזיקאי, כך שילדותו הייתה עתירת חוויות ורשמים מוזיקליים.
בגיל תשע החל ללמוד נגינה בפסנתר, ולאחר זמן קצר מצא עניין באלתור יותר מאשר בתרגילי נגינה מפרכים (למורת רוחם של מוריו והוריו). כשהחל את לימודיו הגבוהים, חילק את זמנו בין לימודי משפטים באוניברסיטת פטרבורג ללימודי מוזיקה חלקיים, עד שהצליח לשכנע את הוריו לתמוך בהחלטתו להשקיע יותר במוזיקה. הוא שכר לעצמו מורה להרמוניה, ובמהרה החל ללמוד באופן עצמאי בעזרת ספרים ומצא עניין מיוחד בתורת הקונטרפונקט. בשנת1902 פגש ברימסקי-קורסקוב, שלימד אותו את יסודות התזמור ונחשב למורו הרוחני. רימסקי-קורסקוב יעץ לו להמשיך בלימודיו האקדמיים ובמקביל לרכוש ידיעה מקיפה יותר במוזיקה, באמצעות לימודים פורמליים שיטתיים בהרמוניה ובקונטרפונקט.
סטרווינסקי הצטרף לאגודה מוזיקלית, שקיימה הופעות של מוזיקה קאמרית צרפתית חדישה, וכך נחשף למלחינים כמו פול דיקא, קלוד דביסי וסזר פרנק, שהשפיעו על יצירתו בהמשך.
השפעה גדולה על חייו של סטרווינסקי הייתה לסרגיי דיאגילב, מנהלו של "בלט רוס", שהפך גם למנהלו האישי. בלט רוס, שפעל בפריז בראשית המאה, העלה את הבלטים של סטרווינסקי: תחילה את "ציפור האש" ו"פטרושקה" ואחר כך ב-1913 את הבלט החדשני והשערורייתי "פולחן האביב" בניצוחו של פייר מונטה. בבלט הבא – כלולות (Les Noces) – נקט יתר ריסון וצמצם את התזמור לארבעה פסנתרים ו-17 כלי הקשה. הבלט "פולצ'ינלה" מבוסס על נושאים שסטרווינסקי סבר שהם של פרגולזי אבל היום ידוע שהם מאת מלחינים אחרים, בעיקר דומניקו גאלו.[1]
דיאגילב היה הראשון שעמד על גאוניותו של סטרווינסקי והכריז עליה ברבים. הקרבה הנפשית בין השניים הייתה רבה, וסטרווינסקי דרש להיקבר לצד דיאגילב, בוונציה.
בהמשך חייו שמר סטרווינסקי אמונים לבלט. הבלט אפולו מוליך המוזות נכתב להרכב מיתרים קטן בפשטות קלאסית, וזו אולי היצירה המלודית ביותר שלו. "נשיקת הפיה" משתמש בנושאים של צ'ייקובסקי. שני בלטים אלה בוצעו לראשונה בשנת 1928 בארצות הברית. הבלט "משחק הקלפים" בוצע לראשונה בניו יורק בשנת 1937.
בין השיאים בכתיבתו הסימפונית של סטרווינסקי נמצאת סימפוניית תהילים, שנכתבה ליובל התזמורת הסימפונית של בוסטון ולכבוד מנהלה סרגיי קוסביצקי. בפסטיבל ישראל, באוגוסט 1964, ניצח סטרווינסקי הישיש על סימפוניית תהילים בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמקהלה הקאמרית תל אביב (בהמשך המקהלה הפילהרמונית תל אביב) בתיאטרון קיסריה.
האופרות של סטרווינסקי מציגות פסיחה על שתי הסעיפים - מעשה בחייל (1919) היא יותר הצגה מאופרה מושרת, וב"שועל" (1922) יש יותר ריקוד ממשחק. "מאוורה", על פי פושקין דומה יותר לאופרה מקובלת, אך אדיפוס רקס היא יותר אורטוריה מאופרה, גם משום שהיא כתובה בלטינית וגם משום שאין בה כמעט בימוי. מכל האופרות שלו, רק "דרכו של הולל" (בעקבות ציוריו של הוגארת) היא אופרה של ממש, שיש לה מקום של כבוד ברפרטואר האופראי.[2]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר סטרווינסקי לארצות הברית וקיבל אזרחות אמריקנית. ב-1940 התחילה התקופה השלישית של יצירתו, התקופה האמריקנית, שבה מיוצגים הסגנון הרוסי והסגנון הנאו-קלאסי גם יחד. בין יצירותיו הבולטות בתקופה זו: הבלט "אורפאוס" (1947), "לזכרו של דילן תומאס" (1954) ו"ת'רני" (Threni; בעקבות ספר איכה; 1958). ביצירות אלה בולט שיתוף הפעולה של האינטלקט והרגש לצורך ארגון מוזיקלי חדש ויצירת אסתטיקה מוזיקלית חדשה. יצירתו של סטרווינסקי בארצות הברית מתפרשת על תחומי האופרה, הבלט, הקונצ'רטו, המוזיקה הקאמרית והשיר. בשנותיו האחרונות הלחין מספר יצירות בשיטת שנים-עשר הטונים הקרובה למוזיקה של וברן ושנברג, ביניהן הבלדה "אברהם ויצחק" לבריטון ולתזמורת קאמרית המכילה תמליל עברי (בראשית, כב). יצירה זו הוקדשה לפסטיבל ישראל[3] (ירושלים, 1964).
סטרווינסקי נפטר בניו יורק ב-6 באפריל 1971, ונקבר בוונציה, בבית עלמין באי סן מיקלה. המגזין "TIME" ציין את שמו בין האנשים המשפיעים על המאה ה20.
הנצחה
עריכהמפרצון סטרווינסקי באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של איגור סטרווינסקי[4].
דמותו של סטרווינסקי מופיעה בסרט "ניז'ינסקי" (1980).
ראו גם
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- צבי צרי, סטרווינסקי: שוצף כנהר, נהר ספרים, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
- Igor Stravinsky: an Autobiography, W.W. Norton, 1962 (הספר בקטלוג ULI)
- Chandler Carter, The Last Opera: the Rake's Progress in the Life of Stravinsky and Sung Drama, Indiana University Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
- Harry Colin Slim, Stravinsky in the Americas: Transatlantic Tours and Domestic Excursions from Wartime Los Angeles (1925-1945), University of California Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
- Klara Moricz, In Stravinsky's Orbit: Responses to Modernism in Russian Paris, University of California Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
- Benjamin Boretz, Edward T. Cone (eds.), Perspectives on Schoenberg and Stravinsky, Princeton University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- Charles M. Joseph, Stravinsky Inside Out, Yale University Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
- Vera Stravinsky, Stravinsky in Pictures and Documents, Simon & Schuster, 1978 (הספר בקטלוג ULI)
- Tamara Levitz, Stravinsky and his World, Princeton University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
- Eric Walter White, Stravinsky: the Composer and his Works, University of California Press, 1979 (הספר בקטלוג ULI)
- Richard Taruskin, Stravinsky and the Russian Traditions: a Biography of the Works Through Mavra, University of California Press, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- Mikhail Semenovich Druskin, Igor Stravinsky: his Life, Works, and Views, Cambridge University Press, 1983 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
איגור סטרווינסקי, ברשת החברתית פייסבוק
איגור סטרווינסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר ספוטיפיי
איגור סטרווינסקי, באתר Last.fm (באנגלית)- איגור סטרווינסקי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
איגור סטרווינסקי, באתר AllMusic (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר Discogs (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר Songkick (באנגלית)- מוזיקה של סטרבינסקי באתר קלאסיקל-קונקט
- לאונרד ברנשטיין מציג את סטרווינסקי מנצח על חלק מ"ציפור האש" באתר יוטיוב
- סרטון באתר "אינטרלוד" של הבלט "אפולו מוליך המוזות", מאת סטרווינסקי ובאלאנשין
- איגור סטרווינסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איגור סטרווינסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי איגור סטרווינסקי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
איגור סטרבינסקי מגיע לישראל להשתתף בפסטיבל למוזיקה ולדרמה, 1962, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
איגור פיודורוביץ' סטרוינסקי (1882-1971), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ צ'ארלס קדוורת', "דומניקו גאלו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20, עמ' 558
- ^ חיים אלכסנדר, סטרוינסקי, איגור פיודורוויץ', האנציקלופדיה העברית כ"ה, תשל"ד, עמ' 734
- ^ מפרצון סטרווינסקי באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית