איגואנה ימית

איגואנה ימית (שם מדעי: Amblyrhynchus cristatus) היא מין לטאה יחיד בסוגו (Amblyrhynchus) המשתייך למשפחת האיגואניים.

איגואנה ימית
פרט בוגר של איגואנה ימית פרט בוגר של איגואנה ימית
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	זאורופסידה
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	קשקשאים
תת־סדרה:	איגואנות
משפחה:	איגואניים
סוג:	Amblyrhynchus
מין:	איגואנה ימית
שם מדעי
Amblyrhynchus cristatus ‏בל, 1825
תחום תפוצה

זכר איגואנה משתזף בשמש

איגואנות ימיות באיי גלאפגוס

איגואנה ימית רועה בשדות האצות, האי איזבלה, גלאפגוס

פרט בוגר של איגואנה ימית בעל עור בצבע אדמדם

האיגואנה הימית אנדמית לאיי גלאפגוס; בשל בידודם של איים אלה, האיגואנה הימית סיגלה לעצמה יכולות פיזיות והתנהגותיות שונות משאר האיגואנות, ואלה מאפשרות לה להתנהל בסביבה ימית משך זמן רב, לצלול במים ולמצוא בהם ובקרבתם את מזונה. האיגואנה הימית היא היחידה ממשפחת האיגואניים המסוגלת לצלול ולשחות בדרך קבע.

תפוצתה של האיגואנה הימית מוגבלת לכל ארכיפלג איי גלאפגוס. בית הגידול העיקרי שלה שם הוא חופיהם הסלעיים של האיים, והיא נמצאת במידה פחותה גם בביצות ובחופי מנגרובים.

מראה

במהלך מסעותיו ביקר צ'ארלס דרווין גם באיי גלאפגוס. הוא נבהל למראה בעלי החיים השונים ותיאר אותם בכתביו; כך תיאר את האיגואנה הימית:

את סלעי הלבה השחורים פוקדות לעתים תכופות לטאות גדולות ומגושמות המעוררות גועל. הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפם מהים. אני קורא להן "שדוני החשיכה". הן בלי ספק הולמות את אזור המחיה שלהם.

חרף תיאורו של דרוויין לא כל האיגואנות הימיות שחורות. גבם של הפרטים הצעירים בהיר יותר, ופרטים בוגרים מסוימים אפורים כולם. הסיבה לגוונם הכהה ולעיתים השחור של האיגונות הימיות היא הצורך בספיגת כמות מספקת של חום כמה שיותר מהר לאחר הגיחה מן הים (האיגואנות הימיות, כשאר הזוחלים, הן בעלות דם קר) כדי לא להיקלע למצב ארוך של עייפות ומחסור באנרגיה. האיגואנה הימית ניזונה כמעט באופן בלעדי מאצות ימיות שאותן היא מוצאת תחת המים. אצות אלו מסייעות לאיגואנה הימית להיפטר מעודפי מלח הנצברים בגופה.

גוון עורם של זכרים בוגרים משתנה במהלך עונות השנה. קיים שוני מסוים במראה ובגודל של האיגואנות הימיות באיים השונים של גלאפגוס. צבעם של זכרים באיים הדרומיים של הארכיפלג יהיה רבגוני ביותר במהלך עונת הרבייה, אז עורם יעטה צבע אדמדם וכחול-ירוק, בעוד שבקרב אוכלוסיית הזכרים שבאי סנטה קרוס יהיה צבע העור חום-שחור, ובקרב אלה שבאי פרנאנדינה - אדום-חום וירוק דהוי.

גם ממדי גופה של האיגואנה מותנה בבית הגידול שלה: האיגואנות החיות באיים פרנאנדינה ואיזבלה גדולות יותר מהאיגואנות הימיות בכל שאר איי גלאפגוס; ואילו האיגואנה הימית הקטנה ביותר נמצאת באי חנובסה. משקלם הממוצע של הזכרים הבוגרים עולה על 1.5 קילוגרם, ואילו אורכם מגיע ל-1.3 מטרים; אורכה הממוצע של נקבה הוא 0.6 מטרים.

התנהגות

בהיותה יצור פויקלותרמי (בעלת טמפרטורת גוף משתנה; "דם קר") יכולה האיגואנה הימית לבלות זמן מוגבל בלבד מתחת לפני המים הקרים, בחיפושיה אחר אצות. עם זאת, היא מסוגלת לצלול לפרקי זמן מסוימים, אף יותר מרוב הזוחלים האחרים; האיגואנה הימית מסוגלת לערוך צלילה יחידה של בין חצי-שעה לשעה בעומקים של יותר מ-15 מטרים. לאחר הצלילה, עולה האיגואנה הימית חזרה ליבשה כדי להתחמם באור השמש ו"להחזיר" לגופה את החום שאבד בצלילה.

בעת מזג אוויר קר לאורך זמן יכולת התנועה של האיגואנה הימית נעשית למוגבלת במיוחד והיא הופכת לפגיעה במיוחד לטורפים. מסיבה זו, בעת ההתחממות בשמש או כשמזג האוויר מתחיל להתקרר נוטה האיגואנה הימית להיות אגרסיבית במיוחד ביחס לגורמים אותם היא תופסת כאיומים. במהלך עונת הרבייה הזכרים נעשים לטריטוריאליים מאוד: הם יוצרים זירת חיזור שבהן מתאספות הנקבות ומנסים להרשים אותם כדי להזדווג עימן וכן מגינים עליהן מפני זכרים אחרים המעוניינים אף הם להזדווג. גם פעולה זו ייחודית לאיגואנה הימית והיא האיגואנה היחידה החיה בקבוצה.

נראה שהאיגואנות הימיות מסוגלות לשרוד תקופות רעב על ידי צמצום ממדי גופן: בעקבות אל ניניו שגרם לצמצום ניכר באספקת האצות המהוות את עיקר מזונן של האיגואנות, נצפו איגואנות מסוימות שאורך גופן קטן בכ-20%, וגדל בחזרה לאורך הנורמלי עם חידוש אספקת המזון הסדירה. אחת ההשערות היא כי בעת רעב עצמות האיגואנות הימיות נעשות קטנות יותר, משום שצמצומה של הרקמה החיבורית יכול להסביר רק צמצום של כ-10% באורך האיגואנה.

טורפיה הטבעיים של האיגואנה הימית הם: אריות ים, כרישים, אנפות שונות, עקב גלאפגוס ונחשים מהמין זעמן גלאפגוס, הצדים איגואנות צעירות בדרכן אל הים והורגים אותן בחניקה.

שימור

על פי חוקי אקוודור, שאיי גלאפגוס שייכים למערכת הפארקים הלאומיים שלה, מהווה האיגואנה הימית מין מוגן בחוק. תופעת אל ניניו גורמת לירידות תקופתיות בגודל האוכלוסייה הכללית ואחראית אף לשיעור תמותה גבוה בשל מחסור במזון וגורמים נוספים. בנוסף לכך, האיגואנה הימית מאוימת על ידי מינים אקזוטיים (מיני בעלי חיים שהובאו לאזור על ידי האדם) המתחרים איתם על אותם המשאבים ועל בית הגידול. גודל האוכלוסייה הכללית אינו ידוע; ה-IUCN אומד אותה בכ-50,000 פרטים לפחות, ואילו ה-CDRS מעריך כי האוכלוסייה כוללת כ-100,000 פרטים.

בהיותה חיה אלפי שנים באיי גלאפגוס אליהם האדם לא הגיע והיו נטולי טורפים, האיגואנה הימית איננה מורגלת להתמודדות עם בעלי חיים שהובאו על ידו. האיגואנות פגיעות לחתולים שלא יהססו לצוד פרטים צעירים וכלבים שיהרגו פרטים צעירים ובוגרים כאחד הודות לתגותבן האיטית יחסית.

לקריאה נוספת

• Rothman, Robert, Marine Iguana Galapagos Pages. Rochester Institute of Technology. Retrieved 16 August 2006.
• M, Wikelski; Thom, C. (Jan 6 2000). "Marine iguanas shrink to survive El Niño". Nature 403 (6765): 37-8. [1].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגואנה ימית בוויקישיתוף

• איגואנה ימית, באתר ITIS (באנגלית)
• איגואנה ימית, באתר NCBI (באנגלית)
• איגואנה ימית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• איגואנה ימית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• איגואנה ימית, באתר GBIF (באנגלית)