שימוש חכמים
שימוש חכמים הוא ביטוי המציין מעין חניכה בלימוד תורה ונמנה בפרק קניין תורה בין ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם (וכך מובא ג"כ בתנא דבי אליהו זוטא פרשה ח).
בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות דף מז ע"ב; מסכת סוטה דף כב ע"ב; מסכת חולין דף מד ע"ב) מופיע המונח "שימוש תלמידי חכמים" כשלב הכרחי ע"מ להעשות לתלמיד חכם או רב. דבר זה מופיע במדרשי חז"ל הרבה מאוד (ויקרא רבה, פרשה ג אות ז; אליה רבה פרשה ז, יח כג, ועוד; לקח טוב - פסיקתא זוטרתא, לחומש שמות פרק יח פסוק יב, וכן לחומש במדבר, פרשת בהעלותך, דף קב ע"ב; ועוד).
בתלמוד ירושלמי (נזיר פ"ז ה"א) אומר רבי עקיבא שמי שלא שימש תלמידי חכמים חייב מיתה. הגמרא (ברכות ז:) מוסיפה ששלב זה, "שימוש תלמידי חכמים", הוא חשוב יותר מלימוד תורה.
שימוש תלמידי חכמים יוצר רצף היסטורי ממתן תורה ואילך, בו כל תלמיד לומד מרבו, ומחויב למסורת של העברת התורה. בדרך זו נמנעים שיבושים בהעברת התורה. ואכן במקום של שיבוש במסורת הבנת התורה אומרים החכמים שהדבר נגרם בשל כאלו ש"לא שמשו כל צורכם" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מז ע"ב, סנהדרין דף פח ע"ב; תלמוד ירושלמי, חגיגה פ"ב ה"ב, דף עז טור ד; אגרת רב שרירא גאון, כיצד נכתבה המשנה אות ז וכא; ועוד).
הגדרתו:
למונח שימוש תלמידי חכמים ישנם שני מובנים: