ישיבת תומכי תמימים בלובביץ'
ישיבת תומכי תמימים הייתה הישיבה החסידית הראשונה[1] הישיבה הראשית של חסידות חב"ד ואם רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש הקרויות על שמה, בימי קיומה היו כל ישיבות הרשת נחשבות לסניפיה וכיום הן נחשבות לממלאי מקומה. הישיבה פעלה בעיירה לובביץ' שבבלארוס בשנים ה'תרנ"ז (1897) - ה'תרע"ח (1918), נחשבה לפורצת דרך והייתה המוסד הראשון בו שולבו לימודי חסידות. מייסד וראש הישיבה היה האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, מנהל הישיבה בפועל היה בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון.
היסטוריה
הישיבה נוסדה בט"ו באלול ה'תרנ"ז (1897) בעיירה לובביץ', על ידי הרבי החמישי של חסידות חב"ד, הרבי הרש"ב. ההכרזה על הקמת הישיבה נעשתה בעת סעודת השבע ברכות של בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, לימים האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד. המייסד מינה את בנו למנהל הישיבה מיד לאחר חתונתו. הרש"ב ביטא את המשקל הרוחני הכבד שייחס ליסוד הישיבה כשסיפר שבמשך עשר השנים שקדמו להקמתה 'התגלגל' על קברי אבותיו האדמו"רים בתפילות להצלחתם של תלמידי הישיבה. הישיבה נוהלה על ידי בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון (לאחר מינויו לאדמו"ר החליפו חתנו הרב שמריהו גוראריה).
הישיבה הוציאה בשנותיה האחרונות את עיתון האח, בעריכת מזכיר הישיבה, הרב משה רוזנבלום.
בהמשך נפתחו סניפים בעיירות רוסיה הלבנה, שנוהלו על ידי הנהלת הישיבה המרכזית בלובביץ'. בהם קרמנצ'וג, שצ'דרין, ז'לובין הרדזישצ'ה ודוקשיצה.
לאחר המהפכה הסובייטית עברו ישיבות תומכי תמימים למחתרת. הקומוניסטים, שחשפו רבות מהן, שפטו תלמידים ואנשי צוות. הצעירים שבהם נשלחו לבתי ילדים והמבוגרים נשלחו לעבודות כפייה בגולאגים, ואף נשפטו למוות. את רשת הישיבות ניהל אז בפועל מזכירו האישי של הריי"צ, הרב יחזקאל פייגין. בזמן מלחמת העולם הראשונה הועברה הישיבה לרוסטוב, כאשר חלק מהתלמידים הועברו לסניפים אחרים, ומבנה הישיבה נשרף[2]. סניף נודע שהתקיים אז, היה בוורשה.
מאפיינים
הישיבה התחלקה לשלוש: "הזאל" לתלמידים המבוגרים, "השיעורים" לתלמידים הבינוניים ו"החדרים" לתלמידים הצעירים והילדים. האדמו"ר הרש"ב חיבר שלושה ספרים המיועדים לתלמידי הישיבה ומטרתם להורות את דרכה הרוחנית: "קונטרס עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".
הישיבה חידשה מושגים שונים ואבני יסוד שעליה נשענה השקפת ההנהלה, אשר מהווים מושגי בסיס לכל ישיבות חב"ד בדורות הבאים, היו שני קטגוריות עיקריות בהם היה נהוג לשייך את הבחורים:
עבודה - הכינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה. בחורים שהשקיעו בתפילה באריכות נקראו עובדים.
השכלה - לימוד מעמיק של מאמרי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות העמוקות בתורת הנסתר הנלמדים בהם. בחורים שהצטיינו בכך כונו משכילים.
קבלת עול, ביטול, הנחת עצמותו - ביטויים שגורים של מה שנחשב לאבן יסוד בישיבת תומכי תמימים, ביטול מציאות עצמו לטובת מציאות הבורא וקיום רצונו.
תפקיד חשוב בישיבה תפס המשפיע. בתפקיד המשפיע הראשי בישיבה שימשו הרב חנוך הנדל קוגל, הרב שמואל גרונם אסתרמן, הרב שמואל בצלאל שפעטיל (הרשב"ץ), הרב משולם ידידיה קרואטין והרב מיכאל בלינר.
הבחורים ישנו באכסניות שהיו פזורות ברחבי העיירה, רובם בבתי התושבים. חדר אוכל היה ממוקם בישיבה, אך רבים היו סועדים בבתי מארחיהם.
הייתה בישיבה קופה בשם "קופת בחורים" שתפקידה היה להעניק סיוע כספי לתלמידים שנדרשו לכך.
בוגרים ידועים
- הרב רפאל נחמן הכהן.
- הרב ישראל ג'ייקובסון.
- הרב שניאור זלמן גרליק.
- הרב יעקב ישראל זובער.
- הרב יהושע ליין.
- הרב מנחם מנדל חן.
- הרב יחזקאל פייגין.
- הרב אלחנן דב מרוזוב.
- הרב שלמה זלמן הבלין.
- הרב חיים שאול ברוק.
- הרב גרשון חן.
- הרב אליעזר ננס.
- הרב יהודה הבר.
- הרב יעקב לנדא.
- הרב אליעזר קרסיק.
- הרב מאיר אשכנזי.
- הרב אליהו ייאכיל סימפסון.
- הרב חיים ליברמן.
- הרב עזריאל זליג סלונים.
- הרב יונה כהן.
- הרב ניסן נמנוב.
- הרב שלמה חיים קסלמן.
- הרב שלמה אהרן קזרנובסקי.
- הרב שמריהו גוראריה.
- הרב ד"ר אלתר הילביץ.
- הרב הנדל ליברמן.
לקריאה נוספת
- דברי ימי התמימים, הרב משה רוזנבלום. הוצאה חדשה עם הוספות ועדויות על הישיבה, יהושע מונדשיין, כרמים, 2017.
- ליובאוויטש וחייליה - חלק ראשון - זכרונות על הישיבה. חלק שני - רשימה ארוכה של כל ה'תמימים' - הבחורים שלמדו בישיבה בכל שנותיה, רפאל נחמן הכהן.