יעקב יוסף כ"ץ
הרב יעקב יוסף כ"ץ (תנ"ה, 1695 - כ"ד בתשרי תקמ"ב, 1781) הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה או התולדות (״דער תולדות״ ביידיש). היה תלמידו וממשיך דרכו של הבעש"ט, מאבות החסידות, וסופר ואידאולוג התנועה ומחבר ספר הפרשנות לתורה תולדות יעקב יוסף.
קורות חייו
שנת ומקום לידתו של הרב יעקב יוסף אינם ידועות. לפני התקרבותו לבעש"ט שימש כרב ואב בית דין בשרהורוד שבפודוליה (אזור בדרום פולין של אז). בהשפעתו של רבי יהודה לייב מפולנאה (המוכיח מפולנאה), תלמידו של הבעש"ט, הפך לחסיד, בשלב מסוים בחייו, קודם לפגישתו עם הבעש"ט, אימץ את דרכי החסידות המיסטית, הרבה בסיגופים, התבודד כדי לעסוק בעיון ובלימוד, החמיר על עצמו בעניין השחיטה, והתפלל במנין קטן של אנשים קרובים אליו בשאיפותיו הרוחניות, ולא במניין הקהילה הרגיל, כפי שהוא עצמו תיאר את הדברים, התנהגותו עוררה מורת רוח בין בעלי הבתים של הקהילה. הם סברו כי על רב עיר להיות מעורב וזמין כמנהיג רוחני וכאב בית דין בכל עת[1] כתוצאה מכך בני עירו, ובראשם גובה המיסים, גרשוהו ממשרתו. לפי האגדה[דרוש מקור] הוא קילל בשל כך את העיר ואת משפחת גובה המיסים, ומיד התרחשה בעיר שרפה, שכמעט כילתה בה הכל, ובני משפחתו של גובה המיסים חלו מאוד ונטו למות. תושבי העיר ביקשו מהבעל שם טוב שיבטל את הגזרה, והוא ענה, שאין בכוחו לבטל את דברי ר' יעקב יוסף, אלא רק לרכך אותם קמעא, ולכן הוא קבע, שבכל דור יהיו נולדים בעיר אנשים נכים במשפחת גובה המיסים, ועל פי סיפור העם כך היה (סיפור זה שימש את ש"י עגנון כגרעין לסיפורו "הנדח"). בין השנים 1748–1752 שימש כאב בית הדין בראשקוב, מ-1752 כיהן בנמירוב, משנת 1770, לאחר פטירת "המוכיח מפולנאה", שימש כרב ואב בית הדין בפולנאה (הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפודוליה).
לאחר מות הבעש"ט בשנת 1760 שימשו הרב יעקב יוסף והמגיד ממזריטש כראשי התנועה, כאשר המגיד שימש כמחליפו של הבעש"ט, והרב יעקב יוסף כאידאולוג התנועה ומפיץ רעיונותיה. הרב יעקב יוסף, אף על פי שהיה הוותיק שבתלמידי הבעש"ט, לא נבחר על ידיהם למלא את מקומו.
לשמו של רבי יעקב יוסף נקשרים מיתוסים בדבר תעניות קיצוניות וסיגוף הגוף. על פי המסופר[דרוש מקור], במשך שש שנים רצופות, צם רבי יעקב במשך כל ימות השבוע ואכל רק בשבתות. כל זאת במטרה לכפר על עוונות.
הפצת תורת החסידות
תרומתו של רבי יעקב יוסף להתפתחות החסידות, חוץ מהפצתה ברבים והנהגת קבוצת חסידים, הייתה פיתוח רעיון הצדיק והעדה. רעיון הצדיק בא כשכלול דגם המנהיג של הבעש"ט, שלפיו על הצדיק מוטל לגשר בין הרמה הרוחנית הנמוכה של ההמונים לבין הרמה הרוחנית הגבוהה שכרוכה בעבודת האל. ספרו "תולדות יעקב יוסף" שנדפס בשנת 1780, היה ספר החסידות הראשון שראה את אור הדפוס.
לפי רבי יעקב יוסף המאמין החסידי צריך לדבוק ולתמוך כלכלית וחברתית במנהיגו הצדיק, וכדי לאפשר לצדיק להעלות רוחנית את החסיד.
השינויים ברעיון הדבקות שכתב רבי יעקב יוסף בספריו היו אחד מהגורמים שהובילו בסופו של דבר להפיכת החסידות לתנועה רחבה ועממית.
פטירתו
רבי יעקב יוסף נפטר בכ"ד בתשרי תקמ"ב. האגדה החסידית מספרת שטרם פטירת רבו הבעל שם טוב שאל אותו מתי יפטר. ענה לו רבו הבעל שם טוב: "כשמישהו ינצח אותך בדבריו ולא יהיה בפיך מה להשיבו תדע כי הגיע זמנך". בשמחת תורה בשנת תקמ"ב ראה רבי יעקב יוסף יהודי פשוט, שלא נמנה כלל על עדת הלומדים שרקד ושמח עם הספר תורה בכל כוחו. רבי יעקב יוסף לא התאפק ותמה בפניו "מה יש לך עם התורה שאתה כה שש ורוקד עימה?" ענה לו היהודי הפשוט: "אמת היא שאני לא זכיתי ללמוד, אבל בשמחת נישואי אחי לא אשמח?! והרי כאן הדבר דומה אחי בני ישראל סיימו ללמוד את התורה ושמחים עמה, וכי לא אשמח עמם?". לשמע תשובתו זו נאלם פיו דום, ומיד נזכר בדברי רבו, והבין כי הגיע עת פטירתו מהעולם. ואכן מיד לאחר החג נפל למשכב קצר ומיד נסתלק לשמי מרום[2].
קברו נחצב ליד רבי יהודה אריה לייב מפולנאה. מסורת מספרת כי פעם, בעומדו ליד גדר בית החיים הרגיש בחייט אחד מתושבי פולנאה כשהוא עסוק באמירת תהלים ובנתינת צדקה בסמוך למקום קברו של "המוכיח", לימים כשביקש רבנו לקנות לו חלקת קבר באותו מקום נודע לו כי חלקה זו כבר נמכרה לאותו יהודי, רבנו הפציר בו כי יוותר על חלקו בשבילו, ורק לאחר שהבטיח לו כי מקום מנוחתו יהיה בסמוך לו הסכים הלה לכך. לאחר שנסתלק רבי יעקב יוסף עברו שנים והחייט הזה נפטר לבית עולמו, כשיצאו לחפור קבר ליד קברם של רבי יעקב יוסף וידידו "המוכיח" – כהבטחתו ליהודי זה – לא היה מקום. ואנשי החברה קדישא הניחו את מיטת הנפטר שם באוהל וקראו בקול: הבטחתם לו מקום, אנא קיימוהו. לפתע מצאו ריוח בין הקברים שהספיק בדיוק למקום קבורתו וקברוהו שם[2].
ספריו
- בשנת 1780 פרסם את הספר תולדות יעקב יוסף", בו הציג את תורת מורו, ונתן לראשונה ביטוי ספרותי לאידאולוגיה החסידית.
- ב-1781 פרסם את הספר בן פורת יוסף
- בשנת 1782 פרסם את הספר צפנת פענח - (פירושים על ספר שמות). מייחסים לו גם את כתיבת הספר "כתונת פסים".
משפחתו ושושלתו
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא ברור מי בן/חתן של מי.- הרב אברהם שמשון מפולנאה ( - י"ח באלול תקנ"ט) כיהן כרב ברשקוב וערך סידור עם כוונות האר"י.
- חתנו רבי צבי בן רבי חיים צאנזער מהקלויז בברודי.
- חתנו רבי אברהם דב אוירבך מחמלניק-פולנאה. כיהן ברבנות בחמלניק ולאחר פטירת חותנו מילא את מקומו.
- רבי משה זאב מחמלניק. חתנו של רבי צבי בן הבעל שם טוב.
- חתנו רבי דב בר מחווסטוב בנו של רבי ישראל חיים מלודמיר (בן רבי אברהם המלאך וחתן רבי שלמה מקרלין).
- רבי דוד. נישא לנכדת רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב[3]. עלה לארץ ישראל בשנת תקע"ה ומצאצאיו משפחת אוירבך הירושלמית (רבי חיים לייב ורבי שלמה זלמן).
- רבי יעקב פנחס מלטיטשוב, חתן רבי ברוך ממז'יבוז'.
- רבי משה חיים אפרים מלטיטשוב.
- רבי יחיאל מיכל חתן הרב דוד הורדצקי חתנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל.
- רבי ישראל ממז'יבוז'.
- רבי ברוך מאיוונצא חתן רבי משה מקוריסטשוב
- בנו רבי צבי מנחם מלטיטשוב, חתן רבי זאב מזברז'.
- בנו רבי בנימין זאב מאוזריאן, חתן רבי נחמן מסקלאיט.
- (משוער) בנו רבי משולם פייביש מאוזיראן.
- חתנו רבי מאיר מיאס.
- חתנו רבי חיים דוד מנזון נכד רבי ישראל מרוז'ין.
- רבי יוסף יוסקה חתן רבי נחמן מברסלב.
- רבי ישראל יהודה חתן רבי חיים צאנזער.
לקריאה נוספת
- הרב ד"ר יצחק אלפסי, תולדות יעקב יוסף: רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה וצאצאיו, הוצאת מכון תלפיות, תל אביב תשנ"ח.
קישורים חיצוניים
- יעקב יוסף מפולנאה, באתר זמן פדיה
- אברהם כהנא, ר' יעקב יוסף כ"ץ בעל "תולדות יעקב יוסף", באתר "דעת"
- יעקב יוסף כ"ץ, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- תולדות יעקב יוסף - חלק א, באתר היברובוקס, תולדות יעקב יוסף - חלק ב, באתר היברובוקס
- שושלתו בפורום היידי "אידישע וועלט פארומס".
- יעקב יוסף כ"ץ, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית דוד הלחמי, רבי יעקב יוסף ברבי צבי כ"ץ מפולנאה (בעל „תולדות יעקב יוסף”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה- תולדות יעקב יוסף, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- יעקב יוסף כ"ץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)