משורר לאומי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון תעתיק
מ עוד אחד
שורה 7:
[[חיים נחמן ביאליק]] נחשב המשורר הלאומי העברי, ובזמן קיומה של [[ישראל|מדינת ישראל]] - למשורר הלאומי של ישראל.
 
בין המשוררים הלאומיים המפורסמים: [[יוהאן וולפגנג פון גתה]] ([[גרמנית]]), [[ויליאם שייקספיר]] ([[אנגליה]]), [[רוברט ברנס]] ([[סקוטלנד]]), [[דנטה אליגיירי]] ([[איטליה]]), [[אלכסנדר פושקין]] ([[רוסיה]]), {{קישור שפה|אנגלית|Three Bards|שלושת המשוררים הלאומיים של פולין}}: [[אדם מיצקביץ']], [[יוליוש סלובצקי]] ו[[זיגמונט קרשינסקי]] ([[פולין]]), [[מיגל דה סרוואנטס]] ([[ספרד]]), [[אלכסנדר דיומא האב]] ([[צרפת]]), [[חריסטו בוטב]] ([[בולגריה]]), [[רייניס]] ([[לטביה]]), [[לואיש דה קמואש]] ([[פורטוגל]]).
 
שורשי מושג המשורר הלאומי הם ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], כתוצר של תנועת ה[[רומנטיקה]], שהייתה מהגורמים של התעוררות ה[[לאומיות]] ב[[אירופה]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. נקודת המבט של הרומנטיקה שימשה לעיתים להערכה מחדש של משוררים. כך למשל שייקספיר לא נחשב בעיני בני תקופתו למשורר העילאי של תקופתו. הוא נכלל בכמה רשימות מזמנו של משוררים מובילים, אך לא נחשב כמי שכתב ברמתם של [[אדמונד ספנסר]] או [[פיליפ סידני]]. אולם במאה ה-18 המבקרים הרומנטיים כ[[סמואל טיילור קולרידג']], העלו את הערצתו של שייקספיר לרמה של עבודת אלילים כמעט, ברוח המיתוס הרומנטי של "היוצר הגאון". הלאומיות הבריטית של אמצע המאה ה-19 ו[[התקופה הוויקטוריאנית]], העלתה את שייקספיר על נס כסמל לגאווה אנגלית, עבור [[האימפריה הבריטית]] כולה.