יעקב יוסף כ"ץ – הבדלי גרסאות

שנת ומקום לידתו של הרב יעקב יוסף אינן ידועות. אביו, רבי צבי הכהן שהיההיה נצר לרבי [[שמשון מאוסטרופולי|שמשון מאוסטרופלי]] הי"ד ולרבי [[יום-טוב ליפמן הלר|גרשון יום טוב שאול ליפמאן הלר]], בעל התוספות יום טוב. לפני התקרבותו לבעש"ט שימש כרב ו[[אב בית דין]] ב[[שרהורוד]] שב[[פודוליה]] (אזור בדרום [[פולין]] של אז). בהשפעתו של רבי [[יהודה לייב מפולנאה]] (המוכיח מ[[פולונה|פולנאה]]), תלמידו של הבעש"ט, הפך לחסיד, בשלב מסוים בחייו, קודם לפגישתו עם הבעש"ט, אימץ את דרכי [[חסידות אשכנז|החסידות המיסטית]], הרבה [[הסיגוף ביהדות|בסיגופים]], [[התבודדות|התבודד]] כדי לעסוק בעיון ובלימוד, החמיר על עצמו בעניין השחיטה, והתפלל במנין קטן של אנשים קרובים אליו בשאיפותיו הרוחניות, ולא במניין הקהילה הרגיל. כפי שהוא עצמו תיאר את הדברים, התנהגותו עוררה מורת רוח בין בעלי הבתים של הקהילה. הם סברו כי על רב עיר להיות מעורב וזמין כמנהיג רוחני וכאב בית דין בכל עת{{הערה|{{צ-ספר|שם=משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות עמ' 48|מו"ל=מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל|שנת הוצאה=1999}}}} כתוצאה מכך בני עירו, ובראשם גובה המיסים, גרשוהו ממשרתו. לפי האגדה{{מקור}} הוא קילל בשל כך את העיר ואת משפחת גובה המיסים, ומיד התרחשה בעיר שרפה, שכמעט כילתה בה הכל, ובני משפחתו של גובה המיסים חלו מאוד ונטו למות. תושבי העיר ביקשו מהבעל שם טוב שיבטל את הגזרה, והוא ענה, שאין בכוחו לבטל את דברי ר' יעקב יוסף, אלא רק לרכך אותם קמעא, ולכן הוא קבע, שבכל דור יהיו נולדים בעיר אנשים נכים במשפחת גובה המיסים, ועל פי סיפור העם כך היה (סיפור זה שימש את [[ש"י עגנון]] כגרעין לסיפורו "[[הנדח]]"). בין השנים [[1748]]–[[1752]] שימש כאב בית הדין ב[[ראשקוב]], מ-1752 כיהן ב[[נמירוב]], משנת [[1770]], לאחר פטירת "המוכיח מפולנאה", שימש כרב ואב בית הדין ב[[פולנאה]] (הקהילה ה[[יהודים|יהודית]] השנייה בגודלה בפודוליה).

לשמו של רבי יעקב יוסף נקשרים מיתוסים בדבר [[תענית|תעניות]] קיצוניות וסיגוף הגוף. על פי המסופר{{מקור}}, במשך שש שנים רצופות, צם רבי יעקב במשך כל ימות השבוע ואכל רק ב[[שבת]]ות. כל זאת במטרה לכפר על עוונות.