דוד בן-גוריון – הבדלי גרסאות

הוא הנהיג את מדינת ישראל כראש הממשלה וכ[[משרד הביטחון|שר הביטחון]] במשך [[עשור]] וחצי עד [[1963]] (מלבד פסק זמן בן כשנתיים, בשנים [[1953]]–[[1955]]). כראש הממשלה הראשון היה אחראי במידה רבה על עיצוב [[שיטת הממשל בישראל|דמותה הדמוקרטית של ישראל]], על אופי יחסי הגומלין בין מגזרים שונים ב[[החברה הישראלית|חברה הישראלית]], ועל עיצוב מנגנוני הביצוע של רבים ממשרדי ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]]. במהלך כהונתו נחתם [[הסכם השילומים]] עם [[גרמניה המערבית]], נערכה [[מלחמת סיני]], הוקם [[הכור הגרעיני בדימונה]], ו[[קליטה (עלייה לארץ ישראל)|נקלטו]] [[העלייה ההמונית|מאות אלפי עולים]]. לאחר התפטרותו מראשות הממשלה ופרישתו ממפא"י, הקים ב־[[1965]] את [[רשימת פועלי ישראל]] (רפ"י). ב־[[1970]] פרש מהחיים ה[[פוליטיקה של ישראל|פוליטיים]]. הוא נפטר בגיל 87 ונקבר לצד רעייתו [[פולה בן-גוריון|פולה]].

ב־[[1906]], בגיל 20, [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] כחלק מגל [[העלייה השנייה]]. אביו מימן את נסיעתו.{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 22}} בן־גוריון עזב את פלונסק בסוף חודש אוגוסט יחד עם חבריו בקבוצת עולים גדולה.{{הערה|שם=בר-זוהר 43|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק א, עמ' 43.}} לקבוצת העולים נערכה מסיבת פרידה, וממנה הם הוסעו בכרכרה אל תחנת הרכבת במצודת מודלין. משם נסעו לוורשה ול[[אודסה]].{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 22}} הם סיירו בעיר וביקרו אצל [[מנחם אוסישקין]], [[משה לייב ליליינבלום|ליליינבלום]] ו[[דב בר בורוכוב]]. הם הפליגו במחלקה הרביעית של אונייה רוסית רעועה,{{הערה|שם=בר-זוהר 43}} חנו חניית ביניים ב[[סמירנה]],{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק א, עמ' 45.}} וב־6 בספטמבר 1906 (ט"ז באלול תרס"ו) הגיעו ל[[יפו]].{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 22}} בן-גוריון הגיע לארץ יחד עם חברתו רחל נלקין, שבהמשך נפרדה ממנו לטובת אדם אחר.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''קיצור תולדות ישראל''', עמ' 16.}} כעבור שנים אמר כי יום עלייתו לארץ ישראל היה היום הגדול בחייו.{{הערה|שם=יום גדול לעם היהודי כולו|{{דבר|פנחס יורמן|בן גוריון ליד הכותל: "יום גדול לעם היהודי כולו"|19670609|106}}}}{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ח, 1, עמ' 404: בראיון שערך בשדה בוקר עם תום שגב ושני חבריו בסוף אפריל 1968, לעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, טען בן-גוריון בתוקף כי כבר בגיל 3 ידע שיעלה לארץ ישראל כציוני.}} עוד באותו יום אחר הצהריים יצא מיפו (ממנה לא התפעל כלל וכלל), ל[[מושבה]] [[פתח תקווה]] בקבוצה שמנתה 14 חברים. הם הלכו ברגל והגיעו אליה בלילה. למחרת שכר עם [[שלמה צמח]] חדר משותף. בבוקר הראשון כבר עבד עבודות חקלאיות בפרדסי פתח תקווה: הובלת זבל וטמינתו בבורות הנטיעה, הכשרת הקרקע, סיקול אבנים, חפירת בורות, חרישת אדמת בור, כריית תעלות השקיה ונטיעת עצים. כעבור שבועיים כבר חלה ב[[חום (תסמין)|קדחת]], שהמשיכה אחר כך לפקוד אותו בתדירות קבועה. בנוסף על כך התמודד עם [[רעב]], במיוחד בימים שבהם היה מחוסר עבודה.{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק ב, עמ' 48–50.}}

במרץ [[1945]] נסע בן־גוריון ללונדון כשבאמתחתו תוכנית שתאמה לתוכנית בילטמור. אלא שבשל [[השואה]] הצטמצמה דרישתו לעלייה מיידית של מיליון יהודים בלבד, ובהם כלולים הפעם גם יהודי ארצות המזרח.{{הערה|שם=בר-זוהר 510|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק כו, עמ' 510–516.}} בלונדון נפגע ב[[תאונת דרכים]], יצא ב[[זעזוע מוח]] ונאלץ לנוח במלון מספר שבועות. מחלונו צפה בחגיגות סיום המלחמה באירופה.{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 114|כיוון=שמאל}} במאי הציג את תוכניתו בפני שר המושבות, [[אוליבר סטנלי]] {{אנ|Oliver Stanley}}. ביוני נסע לארצות הברית, בעיקר כדי לגייס כסף לקניית נשק ומכונות לתעשייה צבאית.{{הערה|שם=בר-זוהר 510}} ב־1 ביולי כינס ישיבה בביתו של רודולף סונבורן בניו יורק, בה השתתפו 17 יהודים עשירים מרחבי ארצות הברית שהתבקשו להקים קרן מיוחדת שתרכוש ציוד מעודפי הצבא האמריקאי לצורך הקמת תעשייה צבאית בארץ ישראל. [[מילת קוד|שם הקוד]] של הקרן היה "מכון סונבורן", ולימים מנה בן־גוריון את הקמתו בין שלושת המעשים הגדולים בחייו, לצד עלייתו לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל.{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 124|[[#דמותו של מנהיג|שפירא, '''דמותו של מנהיג''']], עמ' 124–126.}} בסוף יולי חזר לאנגליה על סיפונה של אוניית הפאר "[[קווין אליזבת (אנייה)|קווין אליזבת]]" {{אנ|RMS Queen Elizabeth}}.{{הערה|שם=בר-זוהר 510}} ב־29 בספטמבר 1945 טס בן־גוריון ל[[פריז]], משם שלח ב־1 באוקטובר מברק מוצפן ל[[משה סנה]], עליו חתם בשמו המחתרתי "אבי־עמוס", ופקד בו על "ההגנה" לפתוח בהתקוממות אלימה נגד הבריטים.{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק כו, עמ' 525.}} בביקוריו בפריז במאי ובאוקטובר השקיע מאמץ רב בהקמת מרכז מבצעי ל"הגנה" בעיר.{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק כו, עמ' 528.}} ב־30 באוקטובר חנך את תחנת השידור החשאית של "ההגנה" בצרפת.{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק כו, עמ' 533.}}

במהלך חופשתו עמל על תוכנית ביטחונית לתקופת היעדרו, ובעת שובו לממשלה, ב-18 באוקטובר, הייתה תוכניתו מוכנה. אחד החשובים ב-18 סעיפיה, היה סעיף "ייהוד[[יהוד הגליל]] ו[[נצרת]]".{{הערה|שם=בר-זוהר 955}}

ביולי 1962 שיגרה מצרים ארבעה [[טיל קרקע-קרקע|טילי קרקע-קרקע]] בעלי טווח ארוך, ואילו עשרים אחרים הוצגו בקהיר במצעד של יום המהפכה. בעקבות זאת התחולל משבר [[המדענים הגרמנים במצרים]], שעורר [[חרדה]] רבה בקרב ראשי מערכת הביטחון, משום שהמומחים הישראלים חששו שמצרים תחמש את טיליה בראשי חץ לא-קונבנציונליים. ישראל פנתה בנושא לשר הביטחון של גרמניה, אולם בן-גוריון לא רצה לפגוע ביחסים איתה וסירב לפנות לאדנאואר. במקום זאת אישר ל[[איסר הראל]] לפעול באופן סמוי נגד המדענים. לאחר מעצרם של שני סוכני "[[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|מוסד]]" ישראלים בשווייץב[[שווייץ]], חשף הראל בפני עורכי העיתונים את נושא המדענים. בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה אישר בן-גוריון למסור הודעה מדינית, שקבעה כי "העם הגרמני לא יוכל לפטור עצמו מאחריות" לפעילות המדענים וכי "מחובתה של ממשלת גרמניה להפסיק לאלתר" את פעילותם זו של אזרחיה. רוב הנואמים בישיבת הכנסת ביקרו את מדיניותו של בן-גוריון כלפי גרמניה. ב-25 במרץ 1963 מסר ראש [[אמ"ן]] [[מאיר עמית]] לבן-גוריון הערכת מצב שונה מאוד מזו שמסר לו ראש המוסד לגבי סכנת המדענים, ונתברר כי הבהלה שאחזה בצמרת המדינה הייתה מוגזמת מאוד. בן-גוריון הודיע להראל כי בכוונתו להביא את הדברים לוועדת החוץ והביטחון. בעקבות זאת התפטר הראל מתפקידו ובן-גוריון מינה את עמית ל[[ראש המוסד]].{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך ג, פרק טז, עמ' 1529–1543.}}

כמה ממבקריו של בן-גוריון ראו כי הוא שוכח דברים ומתבלבל, וכי הוא לא מזהה את חלקם. בפברואר [[1973]] היה אמור להשתתף בפתיחת כביש חדש בנגב, אך רופאו האישי אסר עליו להגיע לטקס ברגע האחרון. בן-גוריון הושגח מבחינה רפואית תמיד אך ברוב הזמן הרגיש טוב ולא היה חולה כלל, בשלב מסוים החלה ידו הימנית לכאוב, מה שגרם לו לחדול לכתוב. הוא קרא עיתונים אך כמעט לא התעניין כלל בידיעות שקרו אז. מאוחר יותר שם לב [[יהודה ארז]] לכך שהעיתונים שנהג לקרוא היו לרוב בני שלושה ימים.{{הערה|שם=מדינה בכל מחיר 656}}

בן-גוריון התנגד עקרונית ל[[נישואי תערובת ביהדות]]. הוא סבר כי הן "תופעה לא טובה", אך עם זאת "יש יוצאים מהכלל". הוא סבר כי החיים בישראל מבטיחים שילדים מ[[נישואים]] כאלה יחיו כיהודים, בזמן שילדים כאלה החיים מחוץ לישראל יתרחקו מהיהדות.{{הערה|שם=מדינה בכל מחיר 645|[[#מדינה בכל מחיר|שגב]], פרק 25: יהודי אחר, עמ' 645.}} בשנות ה-50 תמך בהגירתם לישראל של בני-זוג וצאצאים לא-יהודים ממשפחות מעורבות, בעיקר ממדינות [[מזרח אירופה]]. הוא שלל הליך [[גיור]] כלשהו עבורם אף למול הפצרות השרים הדתיים בממשלתו, וטען בתוקף שההזדהות הלאומית והמגורים במדינה הם שהופכים אדם ליהודי. בן-גוריון סבר כי יש לרשום ככזה כל המצהיר זאת בתום לב ואל לה למדינה להתערב בענייני דת; הוא הצדיק רבנים שסירבו לגייר חלק מהעולים שפנו אליהם, באמרו שהללו אינם מתעתדים לקיים אורח חיים דתי.{{הערה|1={{יוטיוב|bAm0GVlRvZA|ד"ר נתנאל פישר|זמן=795|שם="מדיניות הגיור של מדינת ישראל"}}}} עד 1958 אכן נוהלו הדברים ברוחו, אם כי באופן לא רשמי, והרשויות רשמו כל מהגר שהצהיר על כך כיהודי. ניסיון הממשלה למסד זאת כמדיניות גלויה הוביל לפרישת ה[[מפד"ל]] מהקואליציה ביולי, וכדי לפתור את המשבר החריף שנודע בשם "[[מיהו יהודי]]?", פנה בן-גוריון למי שהגדיר כ"חכמי ישראל" בעת ההיא:{{הערה|שם=אילני, מיהו יהודי|אורלי אילני, [http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16664 שאלת "מיהו יהודי" בחוק השבות], [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]].}} 51 רבנים, פילוסופים, סופרים ואנשי אקדמיה.{{הערה|שם=מדינה בכל מחיר 645}} מתוך 45 שהשיבו תמכו 37 בהגדרה האורתודוקסית המקובלת. בינואר 1960 נקבע שיירשם כיהודי "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה."{{הערה|שם=אילני, מיהו יהודי}}

על שמו של בן-גוריון נקראו [[קריית הממשלה|קריית הממשלה בירושלים]], נתב"ג – [[נמל התעופה בן-גוריון]], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, [[מדרשת בן-גוריון]], [[שמות רחובות בישראל|רחובות]] ב[[ערים בישראל|ערים רבות בישראל]], בהם שדרות בן-גוריון בתל אביב, [[שדרות בן-גוריון (חיפה)|שדרות בן-גוריון]] ב[[חיפה]], [[שדרות בן-גוריון (הרצליה)|שדרות בן-גוריון בהרצליה]] ו[[שדרות בן-גוריון (ראשון לציון)|שדרות בן-גוריון בראשון לציון]] ועוד ערים רבות. על שמו נבנו גם [[שכונה|שכונות]] בערים כגון [[רמות בן גוריון]] בחיפה, וגם בערים נוספות ברחבי הארץ [[חולון]], [[עכו]], [[לוד]] ו[[שדרות]], נבנו [[בית ספר|בתי ספר]] רבים על שמו. כפר הנוער [[הכפר הירוק]] נקרא במקור "הכפר הירוק" מתוך כוונה לקרוא לכפר על שם בן גוריון אשר שם משפחתו הקודם היה גרין. במרכז העיר [[ברלין]] רחוב על שמו של בן גוריון. ב[[פריז]] נקראה טיילת לאורך נהר ה[[סן]] על שמו. הדבר עורר מחאות מצד תושבים [[פלסטינים]] בפריז, אך [[ראש עיריית פריז|ראש העיר]] דחה את הטענות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20120405162528/http://www.ejpress.org/article/43542|הכותב=Joseph Byron|כותרת=Paris Mayor inaugurates David Ben-Gurion esplanade along Seine river, rejects protests|אתר=European Jewish Press|תאריך=15/4/2010}}}}. שבוע ימים מאוחר יותר דווח כי שלט הציון של הטיילת נגנב.{{הערה|{{Cite news|title=Signs marking Paris' Ben-Gurion promenade missing|url=https://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3879173,00.html|work=Ynetnews|date=2010-04-22|access-date=2024-04-22|language=en|last=AFP}}}}.

* [http://www.lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=740 מאמרים על בן-גוריון], [[הספרייה הווירטואלית של מטח]].