חוקי הגזע באיטליה – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Legge_razzialli_giornalle.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרסום חוקי הגזע בעתונותבעיתונות שגרם להלם בציבור היהודי]]

'''ההצהרה אודות הגזע''' (ב[[איטלקית]]: '''Dichiarazione sulla razza''') הגדירה את כוונות [[המפלגה הפשיסטית הלאומית]] בשל [[איטליה]] ביחסה ל[[יהודים]]. ב-[[15 ביולי]] [[1938]] פרסמו עיתוני איטליה בכותרות הראשיות על החלטת המפלגה הפשיסטית לנקוט בצעדים לשמירת טוהר הגזע האיטלקי.

ב-[[26 באוקטובר]] [[1938]] פורסם "דף הנחיות" של המפלגה הפשיסטית בנושא הגזע. הוראות אלה היו בסיס לחקיקה מלכותית מ-[[17 בנובמבר]] [[1938]]. עם פרסום החוקים בא לקיצו שיתוף פעולההפעולה מלא תקווההתקווה עםבין העם[[יהדות איטליה]] לעם האיטלקי שהחל בשנת 1870 עם הקמת [[איטליה|הרפובליקהממלכת האיטלקיתאיטליה]] על ידי התנועה ל[[איחוד איטליה]], ה"ריסורגימנטו" (Risorgimento), בושבו נטלוהשתתפה חלקיהדות פעילאיטליה [[יהדותבאופן איטליה]]פעיל.

בימי [[הרפובליקה האיטלקית (1802–1805)|הרפובליקה האיטלקית]] ובימי [[איטליה הפשיסטית]] היהודים השתתפו במערכות הממלכתיות, הרבה מעבר למשקלם הזעום באוכלוסייה.

כיבושיה של איטליה ב[[לוב]] החל משנת [[1911]] הביאו להגירת כ-150,000 איטלקים לערים השוכנות לחוף הים: [[טריפולי (לוב)|טריפולי]] ו[[קירנאיקה]]. החל משנת [[1914]] היה השלטון בלוב בידי האיטלקים ולאחר סיפוחה של לוב נראה החלום על ייסוד אימפריה אפריקאית ים תיכונית בהישג יד.

עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי, היו בין היהודים שהביעו חששות מפני השלטון החדש. גישתו של שליט איטליה [[בניטו מוסוליני]] התאפיינה במשפט "[[בעיית היהודים]] אינה קיימת באיטליה" - דבריו בשנת 1932 <ref>.{{הערה|1=[[האנציקלופדיה של השואה]], הוצאת יד ושם וספריית פועלים, הערך "מוסוליני, בניטו", כרך ג' עמ' 679</ref>.}}

בשנת [[1936]] חתמה איטליה על ברית עם גרמניה, שכונתה [[ציר רומא-ברלין]]. ב[[ועידת מינכן]] השתתף מוסוליני לצדם של [[היטלר]], [[ארתור נוויל צ'מברלייןמברלין|צ'מברלייןמברלין]] ו[[אדואר דאלאדיה|דאלאדיה]], כ"מתווך", מנהיג ותיק ורב השפעה. כך, בשנת 1937 היו כבר סימנים שעומד לחול שינוי במצבם של היהודים.

ב-[[26 באוקטובר]] [[1938]] פירסמהפרסמה [[המועצה הפשיסטית העליונה]] הצהרה בנושא ה[[גזע (אדם)|גזע]] אשר כונתה "דף הנחיות" (ב[[איטלקית]]" Foglio d'ordine). בהקדמה להנחיות נכתב כי

:* נישואים של איטלקים או איטלקיות עם זרים - מכל גזע שהוא - חייבים באישור משרד הפנים.

ל[[יהדות איטליה]] ניתנו הוראות בפרק נפרד. תחילה הוגדר [[מיהו יהודי]], לאחר מכן נקבעו קבוצות היהודים שהם "יוצאים מהכלל ביהדות איטליה" (היו אלה שתרמו להקמה ולביסוס השלטון החדש באיטליה) ולבסוף הוגדרה המטרה: על היהודים הוטלו סייגים בפעילות האישית, הכלכלית והחברתית.

* יהודי יחשב גם מי שנולד מנישואין לפי הדת היהודית ( הכוונה לכלול גם את המתגיירים).

"יוצאים מהכלל" יהיו בני המשפחות של אלה אשר השתתפו באחד האירועים הבאים: התייצבו לשירות הצבא, נטלו חלקהשתתפו במלחמות, התנדבו למלחמה, נפצעו, חלו או היו לנכים וכן אם היו שותפים לפעילות המפלגה הפשיסטית. המלחמות הרלוונטיות היו רק אלה של [[המאה ה-20]]: כיבוש [[לוב]], [[מלחמת העולם הראשונה]], כיבוש [[אתיופיה]] והשתתפות ב[[מלחמת האזרחים בספרד]].

באוגוסט 1938 נערך [https://web.archive.org/web/20081002123138/http://www.romacivica.net/ANPIROMA/deportazione/deportazioneebrei1.htm מפקד בקרב יהודי איטליה] על מנת לקבוע על מי יחולו חוקי הגזע. במפקד נכללו אנשים שלפחות אחד ההורים שלהם היה יהודי או יהודי לשעבר. מספר הנפקדים היה : 58,412. הריכוזים הגדולים היו:

מתוכם הצהירו כי הם יהודים 46,656 מהם 37,241 איטלקים. היו ביניהם 9,415 תושבי חוץ.

מעמדם של היהודים לשעבר, למעלה מעשרת אלפים, עורר דאגה בקרב [[הכנסייה הקתולית]]. נמצאו התכתבויות המעידות על כך כי הייתה התרעמות על כך שסירבו לחתן יהודי לשעברמומר עם נוצריאיטלקי. היות שרישום הכנסייה עבר דרך משרדי השלטון, היה הכרחי לקבל את אישור המינסטריון המיוחד לגזע.

{{להשלים|נושא=מדינות אירופה}}

חוקי הגזע התבססו על ההנחה כי על "הגזע האיטלקי החדש" להיבדל מהגזע היהודי. היהודים של המאה ה-20 אינם יותר הצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. היההיו התבוללויות רבות והעם היהודי של היום אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר.

מלבד העובדה שהיהודים נאלצו להפרדלהיפרד ממקומות עבודתם ומרכושם, במידהאם שהיההיה מסדר גודל מסוים, רושם חזק הותירו חוקי הגזע על הילדים, הנוער והצעירים. בבת אחת, "הדור הצעיר" נדרש לצאת ממוסדות הלימוד, לא להיכנס לספריות ציבוריות ולנתק מגע עם החברים שאיתם הוא גדל - וכל זה ללא מורת רוח מצד חבריהם הלא-יהודים והציבור האיטלקי. הדעה הייתה שאם המדינה החליטה כך והשליט תומך בצעדים, הרי יש הצדקה לכך. היו בודדים בלבד שהביעו מורת רוח מחוקי הגזע.

החוק חייב לספק חינוך עממי. לכן, הילדים היהודים הורשו ללמוד בכיתות מיוחדות בבתי הספר הממלכתיים, לאחר שעות הלימוד. ברוב קהילות איטליה הוקמו מוסדות חינוך יהודיים עבור הנערים מעל לגיל בית הספר העממי. הם קלטו גם את המורים שפוטרו ממוסדות החינוך הממלכתיים. בתי ספר אלה פעלו ב[[רומא]] במבנה בית הכנסת ברחוב בלבו, ב[[פירנצה]] בבית הרב, ובמילאנו בשתי [[וילה|וילות]] פרטיות. גם בערים אחרות אורגנו בתי ספר על טהרת התלמידים היהודים.

מעמדם של המוסדות התיכוניים היה כשל בית ספר פרטי, שתלמידיו יכלו לגשת לבחינות ממשלתיות. הבעיה הייתה שבית הספר סוווגסווג בתור "בית ספר מדעי", דהיינו למלאכה, שהיה נחות יותר מבית הספר התיכון היוקרתי, בו למדו היהודים "בית הספר הקלסי".

בערים, עם הקהילות הגדולות יחסית, הוקמו בתי ספר על יסודיים. אבל בעשרות הקהילות הקטנות המשפחות נאלצו לעזוב את מקומות היישוב שלהם ולעבור לערים הגדולות או להשאיר את ילדיהם בבית ללא בית ספר.

{{להשלים|נושא=מדינות אירופה}}

הצווים הראשונים לביטול החוקים הוצאו על ידי ממשלת איטליה בסוף 1944, לאחר כיבוש דרום איטליה על ידי [[בעלות הברית]]. היה צורך ב-80 צווים שונים, שנתנו בשנים הראשונות לאחר המלחמה. קשה היה במיוחד היישום של החזרת היהודים לתפקידיהם במוסדות להשכלה גבוהה. יחד עם זאת נותרו עד היוםנכון (ל-2008) השפעות אחדות של החקיקה:

* [http[s://it.wikisource.org/wiki/Dichiarazione_sulla_razza:Dichiarazione sulla razza|חוקי הגזע]] - נוסח מקורי באיטלקית